260

משה מודגשת המעלה של עבודת אהרן על פני עבודת משה. ו "ויעל משה..." – הוא

הגיע אל שער החמישים

אך אין די בהסבר זה:

כיוון שמדתו של משה היא מדת האמת, הרי אין בכך הבדל, לכאורה, בין הזמן שבו הוא נמצא למטה ועסוק בשליחותו בעולם הזה, לבין הזמן של עליית נשמתו למעלה: בכל מקום ומקום מהותו היא מדת האמת. ומדוע אומרים, שבעת הסתלקותו מורגשת בו האמת של היתרון שבעבודת אהרן?

ויש לומר את ההסבר לכך (בדרך החסידות):

הסתלקות משה אינה רק ההסתלקות במשמעות הגשמית, שנשמתו הסתלקה מגופו, אלא הכוונה היא בעיקר להסתלקות ועליה רוחנית, שנשמתו עלתה לדרגה נעלית הרבה יותר³¹ מזו שהגיע אליו במשך חייו בעולם הזה³².

וכפי שידוע ההסבר³³ על הפסוק²⁶ "ויעל משה... אל הר נבו" – "נו"ן בו": במשך חייו בעולם הזה הגיע משה אל מ"ט שערי הבינה, וביום פטירתו הוא זכה והתעלה אל שער הנו"ן! שער החמישים – נו"ן בו.

ויש לומר, שזהו ההסבר של פנימיות הענין "ויעל משה...":

מהותו של משה היא "המשכה" ממעלה למטה – שושבינא דמלכא³⁴. ולכן הוא הוריד את התורה למטה – "משה קבל תורה מסיני ומסרה..."³⁵.

ואילו אהרן הוא "שושבינא דמטרוניתא"³⁴ – הוא מדליק ומעלה את נרות המנורה, "בהעלותך את הנרות" "עד שתהא שלהבת עולה מאליה"³⁶, והמשמעות הרוחנית של הדברים היא³⁷ שהוא מרומם את נשמות ישראל – נר ה' נשמת אדם – שיתעלו אל שרשם ומקורם.

וביום פטירתו נתעלה משה מעל לדרגתו, על־ידי כך שנוספה לו גם מעלתו של אהרן – "ויעל..." – העלאה ממטה למעלה³⁸.