245

בגמרא משנה את התוכן:

במשנה מדובר על "וזרקתי" אף לפני שהאדם מתחיל לחזור בתשובה. ואילו בגמרא, ששם מובא הפסוק "וזרקתי..." לאחר "מקוה ישראל ה'" והשפעתו, יש לומר שגם "וזרקתי" מהוה שלב בעבודת התשובה של האדם – אשר לכן מצטטת הגמרא את הפסוק כולו, כולל "וטהרתם...", שבו מודגשת עבודת התשובה של ישראל. ואדרבה: זוהי אף תשובה נעלית יותר מאשר התשובה של "מקוה ישראל" כשלעצמה, ולכן היא מובאת לאחר "מקוה ישראל".

ויש לומר, שההסבר לכך הוא: "וזרקתי" היא הטהרה באמצעות הזאה⁵², שקשורה דוקא למים חיים – הטהרה הנעלית ביותר, שבכחה לטהר מטומאת מת.

ולכך רומזת הגמרא: לאחר שהיהודי פועל ככל שביכולתו לפעול בעצמו – תשובה באופן הדומה לטבילה במקוה – מרומם הקדוש־ברוך־הוא את היהודי לשלימות הנעלית ביותר של התשובה, בדומה לטהרה של "וזרקתי" – מים חיים.

וזהו הקשר בין ענין זה לבין המחלוקת הקודמת: לפני כן מובאת בגמרא מחלוקת בין רבי יהודה בן בתירה לבין רבי עקיבא אם צריך לפרט את המעשים. במחלוקת זו דעת רבי עקיבא היא, כדלעיל, שכיון שבכל דרגה של תשובה, גם הנמוכה ביותר, קיימת בכח הדרגה הנעלית ביותר של התשובה, תשובה מאהבה, אין צורך לפרט את החטא.

וכדי לבטא זאת מביאה הגמרא את הדרשה "כתיב מקוה ישראל... וכן הוא אומר וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם מכל טומאותיכם ומכל גלוליכם אטהר אתכם", ומכך רואים, שמתחילת עבודת התשובה מגיעים לשלימות התשובה – "וזרקתי...".

כי בפנימיות, כל אופני התשובה הם דבר אחד – לשוב עד ה'.