220

ו. משה רבינו ביום מותו – מעל לשלטון, אך מאוחד עם ישראל

מיינה של תורה בפירוש רש"י זה:

לכאורה אין מובן: אמנם, אי אפשר היה לבצע את ההקהלה על ידי החצוצרות, המצביעות על שלטון, אך מדוע צריך היה להיות שינוי נוסף, שבמקום שהכהנים יקהילו את ישראל, נעשה הדבר על ידי הלויים?

כדי להבין זאת יש להקדים ולבאר את ההסבר הפנימי של "אין שלטון ביום המות", שהרי, לכאורה: כיצד ייתכן שביום המות תחול אצל משה רבינו ירידה – "אין שלטון"? הרי אצל צדיקים, להיפך: ילכו מחיל אל חיל³², הם מתעלים מיום ליום, ובודאי ביום האחרון של חייו בעולם הזה³³ היה משה רבינו בשיא ההתעלות, ובמיוחד לפי הידוע³⁴, שביום מותו הוא הגיע גם לשער הנו"ן של חמישים שערי בינה שניתנו בעולם ועד אותו יום ניתנו למשה חסר אחד³⁵ חסר שער הנו"ן.

ויש לומר, שההסבר לכך הוא שאצל צדיקים "אין שלטון ביום המות" מפני המעלה של יום המיתה, שאז נמצאים מעל לענין השלטון:

שליטה מראה על קשר עם הנשלט. אמנם, המלך הוא "משכמו ומעלה גבוה מכל העם"³⁶ – אפילו "שכמו" "גבוה מכל העם", ובודאי "ראשו" נעלה מכל העם. אך יחד עם זאת זוהי התנשאות שיש לה קשר ויחס לעם, ועל כך מתבססת השליטה.

ואילו ביום המיתה מתעלים לחלוטין מעל העם, כך שבלתי אפשרי אז "שלטון" על העם.

ניתן לחשוב, שכיוון שמשה רבינו נתעלה לדרגה שהיא נעלית לגמרי מאפשרות של שליטה על ישראל, אין ח"ו קשר בין משה לבין ישראל. על כך אומרת התורה, שאפילו כאשר שרוי משה בדרגה זו ביום מותו הוא אומר "הקהילו אלי", אל משה. כי ישראל הם בעצם מאוחדים עם משה רבינו. ובלשון רש"י³⁷: משה הוא ישראל וישראל הם משה.

וזהו ההסבר הפנימי לכך שההקהלה היתה בלי חצוצרות: הקהלה בחצוצרות מראה על יגיעה וטרחה. אך בהקהלת ישראל אל משה כפי שהוא בדרגתו ביום מותו, שאז מתגלה עצמותו, מתגלה הקשר העצמותי בין ישראל למשה – מתגלה ומשפיע.

וכפי שאומרים חז"ל³⁸, שאצל כל