207
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
שיחה ב
א. "ועתה כתבו לכם..."
אחת המצוות שבני ישראל נצטוו עליהן בסיום ארבעים השנים במדבר, ובסמוך מאד לפטירת משה (ולפחות בסמוך ליום פטירתו), היא מצות כתיבת ספר תורה. כנלמד מן הפסוק1 "ועתה כתבו לכם את השירה הזאת", ש"מצות עשה על כל איש ואיש מישראל לכתוב ספר תורה לעצמו"2.
כיון שהציווי "ועתה כתבו לכם את השירה..." נאמר כהכנה לכניסה לארץ – "כי אביאנו אל האדמה... וענתה השירה הזאת..."3 – הרי מובן, שכל יהודי צריך היה לקיים מיד ציווי זה ולכתוב ספר תורה לעצמו.
ותמוה: הציווי "ועתה כתבו..." נאמר לישראל ביום פטירת משה, ז' אדר4 – ואין מוזכר בשום מקום, שביום אחד ישתדלו יותר מששים רבוא יהודים לעבד עורות וכו' ולכתוב, או לפחות להתחיל* בכתיבה חלקית, של ספר תורה! והרי זהו חידוש מיוחד יותר מאשר "ויחן שם ישראל – בלב אחד"5 – כאן זוהי עשיה אחת.
וזאת בנוסף לכך שבני ישראל היו טרודים באבלו של משה במשך שלושים יום6. ולאחר מכן, בעשרה בניסן7, עברו ישראל את הירדן, ולפני כן היו מספר הכנות לכך8 –
ויש להעיר, שכדי לכתוב ספרי תורה רבים כל כך – יותר מששים רבוא! – יש צורך בכמות עצומה של יריעות קלף, אשר הכרחי שתהיינה "מן המותר בפיך"9, דיו וכדומה, וההכנה של כל הפרטים הללו דורשת זמן רב וטרדה רבה וכו'. ובנוסף לכך אין לומר, שכל אחד מהם יכול היה לכתוב בעצמו ספר תורה10, כפי שרואים במציאות כיום, שרק מעט אנשים מוכשרים להיות סופרים־אומנים ולכתוב ספרי תורה.
הערות
- 1. פרשתנו לא, יט.
- 2. ל' הרמב"ם הל' ס"ת פ"ז ה"א. ועד"ז בסהמ"צ מ"ע יח. והוא ע"פ סנה' כא, ב.
- 3. לא, כ־כא. ולהעיר מאשכול ריש הל' ס"ת (וראה תוס' ור"ן נדרים לח, א. שו"ת חת"ס יו"ד סרנ"ד. ועוד) שהלימוד מפסוק דילן שמצוה לכתוב ס"ת, הוא מזה שהשירה היא "לעד". ע"ש.
- 4. כהתחלת הפרשה (לא, ב) ובפרש"י שם.
- *. כי אף את"ל שאין הכרח (מצד הציווי דועתה כתבו גו') לסיים כתיבת ס"ת קודם כניסתם לארץ (משא"כ ס"ת שכתב משה דלקמן ס"ב) – מ"מ, הרי לא מצינו מוזכר אשר ששים ריבוא אנשים התחילו בכתיבת ספרי תורה (עכ"פ בהכנות לזה –) תומ"י.
- 5. פרש"י יתרו יט, ב (ממכילתא שם).
- 6. ברכה לד, ח.
- 7. יהושע ד, יט.
- 8. ראה יהושע א, יא. שם ג, ג ואילך.
- 9. ראה שבת קח, א. מס' סופרים בתחלתה. טושו"ע יו"ד ר"ס רעא.
- 10. להעיר מראב"ע פרשתנו כאן.
משנה תורה, הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה ז׳:א׳ - הטקסט מספריא
מצות עשה על כל איש ואיש מישראל לכתוב ספר תורה לעצמו שנאמר ועתה כתבו לכם את השירה כלומר כתבו לכם תורה שיש בה שירה זו לפי שאין כותבין את התורה פרשיות פרשיות ואע"פ שהניחו לו אבותיו ספר תורה מצוה לכתוב משלו ואם כתבו בידו הרי הוא כאילו קבלה מהר סיני ואם אינו יודע לכתוב אחרים כותבין לו וכל המגיה ספר תורה ואפילו אות אחת הרי הוא כאילו כתבו כולו.
ספר המצוות, מצוות עשה י״ח - הטקסט מספריא
היא שצונו שיהיה כל איש ממנו כותב ספר תורה לעצמו ואם כתבו בידו מעלה עליו הכתוב כאילו קבלה מהר סיני, ואם אי אפשר לו לכותבו צריך שיקנהו או ישכור מי יכתבהו לו, והוא אמרו כתבו לכם את השירה הזאת. ואין מותר לכתוב אותה פרשיות פרשיות כי רצה באמרו את השירה כל התורה שכוללת זאת השירה. ולשון גמרא (סנהדרין כ"א:) אמר רבה אע"פ שהניחו לו אבותיו ספר תורה מצוה לו לכתוב משלו שנאמר כתבו לכם איתיביה אביי כותב לו ספר תורה לעצמו כדי שלא יתגאה בשל אבותיו מלך אין הדיוט לא. והיתה התשובה לא נצרכה אלא לשתי תורות כדתניא וכותב לו שתי תורות, כלומר שהפרש יש בין מלך והדיוט כי כל איש חייב לכתוב ספר תורה אחד והמלך שנים כמו שהתבאר בפרק שני מסנהדרין (שם). וכבר התבארו משפטי מצוה זו, רוצה לומר כתיבת ספר תורה ותנאיה בפרק שלישי ממנחות ובמסכת שבת פ' ט"ז. (אתם נצבים, הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה):
רש"י על שמות י״ט:ב׳ - הטקסט מספריא
ויסעו מרפידים. מַה תָּ"לֹ לַחֲזֹר וּלְפָרֵשׁ מֵהֵיכָן נָסְעוּ, וַהֲלֹא כְבָר כָּתַב שֶׁבִּרְפִידִים הָיוּ חוֹנִים, בְּיָדוּעַ שֶׁמִּשָּׁם נָסְעוּ? אֶלָּא לְהַקִּישׁ נְסִיעָתָן מֵרְפִידִים לְבִיאָתָן לְמִדְבַּר סִינַי, מַה בִּיאָתָן לְמִדְבַּר סִינַי בִּתְשׁוּבָה, אַף נְסִיעָתָן מֵרְפִידִים בִּתְשׁוּבָה (מכילתא):
ויחן שם ישראל. כְּאִישׁ אֶחָד בְּלֵב אֶחָד, אֲבָל שְׁאָר כָּל הַחֲנִיּוֹת בְּתַרְעוֹמוֹת וּבְמַחֲלֹקֶת:
נגד ההר. לְמִזְרָחוֹ, וְכָל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא נֶגֶד, פָּנִים לַמִּזְרָח (שם):
ויסעו מרפידים AND THEY JOURNEYED FROM REPHIDIM — What does Scripture teach us by again expressly stating from where they set forth on the journey, for is it not already written (Exodus 17:1) that they had encamped at Rephidim and it is therefore evident that they set forth from there?! But Scripture repeats it in order to make a comparison with the character of their journey from Rephidim to that of their arrival in the wilderness of Sinai! How was it in the case of their arrival in the wilderness of Sinai? They were in a state of penitence (as shown by the unanimity with which they encamped before the mountain: cf. Rashi on the end of this verse)! Thus, too, their setting forth from Rephidim was in a state of repentance for the sin they had committed there (see Exodus 17:2) (Mekhilta).
ויחן שם ישראל AND THERE ISRAEL ENCAMPED as one man and with one mind — but all their other encampments were made in a murmuring spirit and in a spirit of dissension (Mekhilta).
נגד ההר BEFORE THE MOUNTAIN — i. e. at its east side (Mekhilta), for wherever you find the word נגד referring to a locality it signifies with the face towards the east of the place mentioned.
שולחן ערוך, יורה דעה רע״א - הטקסט מספריא
אֵין כּוֹתְבִין סֵפֶר תּוֹרָה עַל עוֹר בְּהֵמָה, חַיָּה וְעוֹף הַטְּמֵאִים; וְלֹא עַל עוֹר דָּג, אֲפִלּוּ טָהוֹר. אֲבָל כּוֹתְבִין עַל עוֹר בְּהֵמָה, חַיָּה וְעוֹף הַטְּהוֹרִים, וַאֲפִלּוּ עוֹר נְבֵלוֹת וּטְרֵפוֹת שֶׁלָּהֶן. וְצָרִיךְ שֶׁיְּהוּ הָעוֹרוֹת מְעֻבָּדִין עַל יְדֵי יִשְׂרָאֵל לְשֵׁם סֵפֶר תּוֹרָה, שֶׁיֹּאמַר בִּתְחִלַּת הָעִבּוּד כְּשֶׁמֵּשִׂים אוֹתָם לְתוֹךְ הַסִיד: עוֹרוֹת אֵלּוּ אֲנִי מְעַבֵּד לְשֵׁם סֵפֶר תּוֹרָה. הַגָּה: וְאִם מְעַבְּדָן עוֹבֵד כּוֹכָבִים, יְסַיַּע הַיִּשְׂרָאֵל מְעַט (טוּר בְּשֵׁם ר"ב), בִּתְחִלָּה כְּשֶׁנּוֹתְנוֹ לַסִּיד, וְיֹאמַר שֶׁהוּא עוֹשֶׂה לְשֵׁם קְדֻשַּׁת סֵפֶר תּוֹרָה (בֵּית יוֹסֵף), וִיסַמֵּן אוֹתָן עוֹרוֹת שֶׁלֹּא יַחֲלִיפֵן הָעוֹבֵד כּוֹכָבִים, וְלֹא חַיְשִׁינָן אַחַר כָּךְ שֶׁמָּא הֶחֱלִיפָן הָעוֹבֵד כּוֹכָבִים וְזִיֵּף סִימָנָיו אַחֲרָיו (הַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי פֶּרֶק א' מהל' סֵפֶר תּוֹרָה). וְעַיֵּן בְּאֹרַח חַיִּים סִימָן ל"ב.
צָרִיךְ שֶׁיְּהוּ מְעֻבָּדִים בְּעַפְצָא אוֹ בְּסִיד וְכַיּוֹצֵא בוֹ, מִדְּבָרִים שֶׁמְּכַוְּצִים הָעוֹר וּמַחְזִיקִין אוֹתוֹ (רַמְבַּ"ם ספ"א מהל' סֵפֶר תּוֹרָה ד"ו).
כּוֹתְבִין סֵפֶר תּוֹרָה עַל הַגְּוִיל, וְהוּא הָעוֹר שֶׁלֹּא נֶחְלַק, וְכוֹתְבִין בּוֹ בִּמְקוֹם שֵׂעָר. וְאִם כָּתַב סֵפֶר תּוֹרָה עַל הַקְּלָף, כָּשֵׁר, וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה כָּתוּב בַּצַּד הַפְּנִימִי שֶׁכְּלַפֵּי הַבָּשָׂר. הַגָּה: וּקְלָפִים שֶׁלָּנוּ הֵם יוֹתֵר מֻבְחָרִים מִגְּוִיל, וְכוֹתְבִין עֲלֵיהֶם לְכַתְּחִלָּה לְצַד בָּשָׂר. וְאֵין כּוֹתְבִין עַכְשָׁו עַל הַגְּוִיל (ר"י מִינְץ סי' ס"ו). וְאִם שִׁנָּה וְכָתַב עַל קְלָפִים שֶׁלָּנוּ בִּמְקוֹם שֵׂעָר, פָּסוּל (אוֹר זָרוּעַ הִלְכוֹת תְּפִלִּין). מִיהוּ יֵשׁ מְקִלִּין בָּזֶה (טוּר וְעוֹד פּוֹסְקִים עַיֵּן בֵּית יוֹסֵף).
כָּתַב מִקְּצָתוֹ עַל הַגְּוִיל וּמִקְּצָתוֹ עַל הַקְּלָף, פָּסוּל. אֲבָל אִם עָשָׂה חֶצְיוֹ גְּוִיל וְחֶצְיוֹ צְבָאִים, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ מִצְוָה מִן הַמֻּבְחָר, כָּשֵׁר. וְעַיֵּן לְקַמָּן סִימָן ר"ץ.
סֵפֶר תּוֹרָה צָרִיךְ שִׂרְטוּט. וְאִם כְּתָבוֹ בְּלֹא שִׂרְטוּט, פָּסוּל. וְלֹא יְשַׂרְטֵט בְּעוֹפֶרֶת וְכַיּוֹצֵא בוֹ, שֶׁצּוֹבֵעַ.
סֵפֶר תּוֹרָה צָרִיךְ שֶׁיִּכְתְּבֶנּוּ בִּדְיוֹ הֶעָשׂוּי מֵעֶשֶׁן הַשְּׁמָנִים שָׁרוּי בְּמֵי עֲפָצִים. וּלְכַתְּחִלָּה טוֹב לִזָּהֵר שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת הַדְּיוֹ כִּי אִם מִדְּבָרִים הַבָּאִים מִן הָעֵץ (כֵּן מַשְׁמָע בַּזֹּהַר פ' תְּרוּמָה דַּף ע"ב ע"א). וְאִם כְּתָבוֹ בְּמֵי עַפְצָא וְקַנְקַנְתּוּם, כָּשֵׁר. אֲבָל לֹא בִּשְׁאָר מִינֵי צִבְעוֹנִים, כְּגוֹן הָאָדֹם וְהַיָּרֹק וְכַיּוֹצֵא בָהֶם, שֶׁאִם כָּתַב אֲפִלּוּ אוֹת אַחַת בִּשְׁאָר מִינֵי צִבְעוֹנִים אוֹ בְּזָהָב, פָּסוּל. הַגָּה: וְכֵן אָסוּר לִכְתֹּב שׁוּם שֵׁם מִסֵּפֶר עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע סְפָרִים, שֶׁלֹּא בִּדְיוֹ (ר' יְרוּחָם בְּשֵׁם אֶבֶן יַרְחִי). וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּלֹא בָּעֵינָן דְּיוֹ רַק בְּסֵפֶר תּוֹרָה (בְּמָרְדְּכַי ה"ק).
סֵפֶר תּוֹרָה צָרִיךְ לְכָתְבוֹ בְּיָמִין. יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁיֵּשׁ לִכְתֹּב בְּקֻלְמוֹס שֶׁל קָנֶה וְלֹא בְּנוֹצָה (מָרְדְּכַי פ"ק דְּגִטִּין).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 20 עמודים.
- אגרות קודש כרך כה ט'תמד שבת קח, סע"א
- אגרות קודש כרך כז י'כט שבת קח, ב
- אגרות קודש כרך יב ג'תתקסג שבת קח:
- לקוטי שיחות כרך לט הוספות - מכתבים ושיחות דברים מאותו ספר שבת קח, ב
- לקוטי שיחות כרך לט הוספות - מכתבים ושיחות עניני תפילין מאותו ספר שבת קח, סע"א
- תורת מנחם שיחת אחרון של פסח, ה'תשכ"א שבת קח, א
- שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות השכמת הבוקר ד דיני נטילת ידים ב שבת קח, ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות נטילת ידים ד דיני נטילת ידים ה שבת קח, ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות תפילין: לב דין כתיבת התפילין יד שבת קח , א
- שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות תפילין: לב דין כתיבת התפילין טז שבת קח , א
- שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות תפילין: לב דין כתיבת התפילין סט שבת קח , א
- שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות תפילין: לב דין כתיבת התפילין עד שבת קח, א
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ג הלכות פסח: תסה דין מורסן בפסח ה שבת קח, א
- ספר השיחות שמחת תורה תרפ"ה שבת קח, ב
- פלח הרמון תזריע למנצח על השמינית שבת קח, א
- תורת מנחם פורים, ה'תשל"א שבת קח, א
- תורת מנחם שיחת ש"פ פינחס, י"ט תמוז, ה'תשל"ב שבת קח, א
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום השכמת הבוקר וציצית ד דיני נטילת ידים שבת קח, סע"ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום השכמת הבוקר וציצית הלכות נטילת ידים ד דיני נטילת ידים שבת קח, סע"ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות תפילין הלכות תפילין לב דין כתיבת התפילין שבת קח , א