204

מה שהוא רוצה), אלא הם נכסי הקדוש־ברוך־הוא שניתנו לו (בפקדון?), שהוא יהיה השליח של הקדוש־ברוך־הוא לבצע אתם את רצון הקדוש־ברוך־הוא.

יא. ג' ענייני השמיטה - בפרשיות הקהל, ובקריאתן ע"י המלך

על פי זה תובן השייכות של מצות הקהל גם לפרטי מצות שמיטה⁵⁷ –

התוכן של ג' הענינים הנ"ל

[שביתת האדם, שביתת הארץ ומה שפירות שביעית הם הפקר לכל – שבכך מתבטאת "בעלות" הקדוש־ברוך־הוא על האדם, הארץ (וחוקי הטבע) ונכסי האדם]

הוא (חלק) התוכן של הפרשיות אותן קוראים בהקהל: פרשת שמע⁵⁸, והיה אם שמוע, ו"עשר תעשר" "כי תכלה לעשר":

בפרשת שמע מדובר אודות העבודה הרוחנית של בני ישראל – קבלת עול מלכות שמים⁵⁹, לימוד התורה, קיום המצוות (תפילין ומזוזה), שזהו בהתאם לענין הראשון הנ"ל בשמיטה – שביתת האדם, כדי שיוכל להיות פנוי להתמסר לענינים רוחניים, כנ"ל.

בפרשת והיה אם שמוע מדובר כיצד על־ידי "שמוע תשמעו" יקויים – "ונתתי מטר ארצכם בעתו גו' ואספת דגנך גו'" (ואם חס וחלילה "וסרתם גו'", הנה – "ולא יהיה גו' והאדמה לא תתן גו'"). דבר זה מדגיש שהקדוש־ברוך־הוא הוא בעל הבית על חוקי הטבע, ולכן הגשמיות של בני ישראל, "ואספת דגנך גו'", תלויה (לא בחרישה והזריעה של האדם, אלא) ב"שמוע תשמעו אל מצותי", בציות לרצון ה'⁶⁰.

והפרשיות "עשר תעשר", "כי תכלה לעשר" מדגישות, כיצד הנכסים של יהודי הם אצלו רק כפקדון מהקדוש־ברוך־הוא⁶¹ והאדם אינו בעל־הבית