ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך כד וילך שיחה א

197

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

שיחה א

א. פירוש רש"י על "מקץ שבע שנים", והשאלות עליו

את הציווי על מצות הקהל פותחת התורה במילים "מקץ שבע שנים במועד שנת השמיטה בחג הסוכות"¹. רש"י מצטט מהפסוק את המילים "מקץ שבע שנים" ומפרש: בשנה ראשונה של שמיטה שהיא שנה שמינית², ולמה קורא³ אותה שנת השמיטה⁴ שעדיין שביעית נוהגת בה בקציר של שביעית היוצא למוצאי שביעית⁵.

כפי שלומדים בפשטות⁶, השאלה עליה בא רש"י לענות היא: לשון הכתוב הוא "מקץ שבע שנים", הסוף של שבעת השנים שהוא עוד בסיומה של השנה השביעית⁷, וכך גם מובן מהלשון "במועד שנת השמיטה", שזוהי שנת השמיטה, ואחר כך הפסוק מסיים "בחג הסוכות", שהוא אינו בסוף השנה השביעית;

ולכן מפרש רש"י כי "מקץ שבע שנים" כאן פירושו "שנה ראשונה של שמיטה שהיא שנה שמינית", כלומר, ש"מקץ" אכן פירושו "סוף", כפי שרש"י מפרש בתחילת פרשת מקץ "כל לשון קץ סוף הוא"⁸, אך הכוונה לאחר הסוף⁹, לאחר שנגמרת שבע השנים, "שהיא שנה שמינית".

אך מכיון שמהמשך הכתוב "במועד שנת השמיטה" משמע שהכוונה היא לזמן שבתוך שנת השמיטה, ממשיך רש"י ואומר "ולמה קורא אותה שנת השמיטה"? ומתרץ "שעדיין שביעית נוהגת בה כו'".

אך לפי זה אין מובן:

א) רש"י היה צריך להעתיק גם את המילים "בחג הסוכות" (או על כל פנים לרמזם בהוספת "וגומר"), שהרי אלו המילים המעוררות את הקושי בפסוק?

ב) אם רש"י בא לחדש ש"מקץ שבע שנים" כוונתו כאן לאחר שהסתיימו שבע השנים (ולא כפי שלומדים

הערות

1. לא, יו"ד
2. כ"ה בדפוסים לפנינו ובדפוס ראשון "היא בשמינית". ובדפוס ב' ובב' כת"י רש"י (שתח"י) "בשמינית". וברוב כת"י רש"י (שתח"י) הוא "בשנה (ה)ראשונה של שמיטה" והשאר ליתא.
3. בדפוס שני "קרא".
4. בדפוס ראשון מוסיף כאן "והיא שמינית ולא (אלא?) לפי שעדיין כו'".
5. תיבות "היוצא למוצאי שביעית" ליתא בדפוס שני.
6. ראה דבר טוב, באר יצחק.
7. ראה סוטה מא, סע"א: ואי כתב רחמנא שמיטה ה"א בסוף שמיטה, ובפרש"י (ד"ה בסוף שמיטה): קודם ר"ה של שמינית דהא מקץ שבע בסוף שנה משמע.
8. ראה רא"ם כאן.
9. ראה בארוכה רמב"ן ראה טו, א.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.