184

ו. מהו הקשר?

לפי זה יש לבאר את המשך תורת הבעש"ט: "והלכת אל המקום – זוהי השגחה פרטית .. כאשר יהודי הולך למקום מסויים... המטרה היא – לשכן שמו שם – לפרסם אלקות בעולם".

ולכאורה: אמנם, ענין זה קשור ליסודות של שיטת הבעש"ט, האמונה בהשגחה פרטית והתכלית לפרסם אלקות במקום שיהודי מגיע לשם⁵⁸

אך מהו הקשר של דברים אלו לתחלת תורת הבעש"ט "והיה כי תבוא את הארץ .. ולקחת .. ושמת בטנא – להלביש את האורות בתוך כלים"?

באותה רשימה⁵⁹, שהוזכרה לעיל, מסופר על ה"תורה" השניה שנאמרה על ידי הבעש"ט לאחר תפלת ערבית: "אמר עוד הפעם התורה הקודמת, והוסיף: והיה כי תבוא – כדי להגיע אל הרצון הניתן במתנה לכל יהודי, אפשר על ידי – לשכן שמו שם – מסירות נפש למען פרסום אלקות בעולם. ומסירות הנפש בכך היא – על ידי ברכה ופסוק תהלים".

אך בכך אין די כדי להסביר את הקשר של שני הענינים הללו לתורה הראשונה, כי מן הנאמר בהמשך "אמר עוד הפעם התורה הקודמת והוסיף" מובן, שההוספה בפעם השניה היא "תורה" בפני עצמה, ולא רק הסבר ל"תורה" הראשונה.

בנוסף לכך: לפי זה מובן רק הקשר שבין "לשכן שמו שם" – מסירות נפש למען פרסום אלקות בעולם – לבין "והיה כי תבוא" – הרצון הקיים במתנה אצל כל אחד, שזהו החידוש הכללי של שיטת הבעש"ט, אך עדיין אין מובןהקשר לפרט העיקרי בתורה הראשונה, שהעבודה צריכה להיות באופן של התיישבות – ולקחת... ושמת בטנא – להלביש את האורות בתוך כלים – הענין של יישום והבאה לידי פרטים – דרך חב"ד?

ויש לומר, שההסבר לכך הוא:

ההבדל בין עובר לבין ילוד, לא רק במציאותו כלפי עצמו, אלא גם ובעיקר כלפי הזולת, הוא, שכל פעולותיו של העובר הן לעצמו, ואין להן קשר והשפעה על העולם שמחוצה לו. לעומת זאת, כאשר נולד התינוק, הרי כל פעולה משפיעה גם על סביבתו, החל מן הרגע הראשון להיוולדו, כאשר צעקתו נשמעת בחוץ⁶⁰, ופעולותיו בידיו וברגליו נראות ומוחשיות לאחרים.

ולכן, כהמשך ל"לידתו" של היהודי, הענין שהתורה והמצוות וחיותו ונפשו – הרצון והמרוצה של הנפש – מתבטאים כאורות בכלים, הרי ממילא הוא מביא לידי פרסום אלקות, שבכל