176
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
ועל ידי כך למגר מהר יותר את חשכת הגלות.
וכן ניתן להפיק מכך הוראה כיצד להתייחס לאומות העולם – "כשדים וישמעאלים": אין להבהל ולהתפעל מהם, אין בם תוקף, והתנגדותם ליהדות אינה מציאות אמיתית. ולכן צריך "לדבר" אליהם בתוקף המתאים57 אודות כל עניני היהדות, גם בתקופת הגלות, כמסופר בגמרא58 על אופן דיבורו של גביהה בן פסיסא עמהם.
ויחס זה מביא לידי כך שכבר בתקופת הגלות מתנהגים הגויים באופן של "והיו מלכים אומניך ושרותיהם מניקותיך"59, וכפי שכבר התרחש פעמים רבות בפועל, ועד למעשה רב, שהקדוש־ברוך־הוא כלל בתורה60, כדי שתהיה זו הוראה של תורת חיים, הוראה בחיים, כדלהלן:
אמר רב אשי: אמר לי הונא בר נתן, זימנא חדא הוה קאימנא קמיה (= פעם אחת עמדתי לפני) דאיזגדר מלכא (מלך פרס היה – רש"י) והוי מדלי לי המיינאי ותייתיה ניהליה (החגורה היתה מוגבהת ו"הפשילו (המלך) למטה כדי לנאותו" – רש"י) ואמר לי: ממלכת כהנים וגוי קדוש כתיב בכו (וצריכין אתם לנהוג בתפארת של כהנים, דכתיב בו לא יחגרו ביזע – רש"י) כי אתאי לקמיה דאמימר (= כשבאתי לפני האמורא אמימר) אמר ליה: אקיים בך והיו מלכים אומניך.
– כאשר יהודי מתנהג באופן שניכרת שייכותו לממלכת כהנים וגוי קדוש, אומרים כל מלכי ארץ שעליו להיות בתפארת61, והם באים מעצמם לסייע ולפעול לשם כך, והדבר מתפרסם בכל קצות תבל.
והתורה היא נצחית, ומהווה מורה דרך מאיר והוראה62 לכל יהודי, המתגאה ב"תורה מורשה קהלת יעקב", ובודאי אינו נכנע לגויים ולמהות הגויית,
וביחד עם העבודה הרוחנית של שינוי והפיכת היצר הרע, עד הדרגה של "בכל לבבך בשני יצריך"45, שכבר עתה, בתקופה של "ערב שבת" טועמים מכל תבשיל ותבשיל63 שיהיה לעתיד לבוא.
בכך מחישים את הייעוד של קץ שם
הערות
- 57. ראה דברי כ"ק מו"ח אדמו"ר ג' תמוז, תרפ"ז (נדפס בלקו"ד ח"ד תרצב, א. סה"מ תרפ"ז ע' קצו. ועוד).
- 58. סנהדרין צא, א.
- 59. ישעי' מט, כג.
- 60. זבחים יט, רע"א.
- 61. ראה רש"י שם.
- 62. עפ"ז יומתק מה שלא הפשיל הונא עצמו את אבנטו – כי הוא ע"ד מחז"ל (סנה' פב, סע"א) שנעלמה הלכה ממשה בכדי שפנחס יבוא ויטול את הראוי לו (תנחומא בלק כ).
- 45.
- 63. מג"א או"ח סר"נ סוסק"א. שו"ע אדה"ז שם ס"ח (מפע"ח שי"ח רפ"ג. שעה"כ ענין טבילת ע"ש).
הטקסט של רש"י על ישעיה מט כג אינו זמין בספריא.
מדרש תנחומא, בלק כ׳ - הטקסט מספריא
וְהִנֵּה אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל בָּא. מָה רָאָה לַעֲשׂוֹת כֵּן. לְלַמֶּדְךָ, שֶׁלֹּא חָלַק כָּבוֹד לַשָּׁמַיִם וְלֹא לַבְּרִיּוֹת. וְעָלָיו נֶאֱמַר, זֵד יָהִיר לֵץ שְׁמוֹ (משלי כא, כד). אָמְרָה לוֹ: אֵינִי נִשְׁמַעַת אֶלָּא לְמֹשֶׁה אוֹ לְאֶלְעָזָר, שֶׁאֲנִי בַּת מֶלֶךְ. אָמַר לָהּ: אַף אֲנִי גָּדוֹל כְּמוֹתוֹ, וּלְעֵינֵיהֶם אֲנִי מְבִיאֵךָ. תְּפָשָׂה בִּבְלוֹרִיתָהּ וְהֵבִיאָהּ אֵצֶל מֹשֶׁה. אָמַר לוֹ: בֶּן עַמְרָם, זוֹ מֻתֶּרֶת אוֹ אֲסוּרָה. וְאִם תֹּאמַר שֶׁהִיא אֲסוּרָה, זוֹ מִדְיָנִית, וְאוֹתָהּ שֶׁתַּחְתֶּיךָ מִדְיָנִית מִי הִתִּירָהּ לְךָ. נִתְעַלְּמָה מִמֶּנּוּ הֲלָכָה. גָּעוּ כֻּלָּם בִּבְכִיָּה. וְהַיְנוּ דִּכְתִיב: וְהֵמָּה בּוֹכִים פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד. וְלָמָּה בּוֹכִים. שֶׁנִּתְרַפּוּ יְדֵיהֶם בְּאוֹתָהּ שָׁעָה. מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְבַת מֶלֶךְ שֶׁנִּתְקַשְּׁטָה לִיכָּנֵס לַחֻפָּה לֵישֵׁב בָּאַפִּרְיוֹן, נִמְצֵאת מְקַלְקֶלֶת עִם אַחֵר, נִתְרַפּוּ יְדֵי אָבִיהָ וּקְרוֹבֶיהָ. וְכָךְ יִשְׂרָאֵל בְּסוֹף אַרְבָּעִים שָׁנָה חָנוּ עַל הַיַּרְדֵּן לַעֲבֹר לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיַּחֲנוּ עַל הַיַּרְדֵּן מִבֵּית הַיְשִׂמֹת עַד אָבֵל הַשִּׁטִּים (במדבר לג, מט). וְשָׁם נִפְרְצוּ בִּזְנוּת, וְרָפוּ יְדֵי מֹשֶׁה וִידֵי צַדִּיקִים שֶׁעִמּוֹ, וְהֵמָּה בּוֹכִים. וְלָמָּה רָפוּ יָדָם. וַהֲרֵי עָמַד כְּנֶגֶד שִׁשִּׁים רִבּוֹא בָּעֵגֶל, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּקַּח אֶת הָעֵגֶל אֲשֶׁר עָשׂוּ (שמות לא, כ). אֶלָּא בִּשְׁבִיל פִּנְחָס, כְּדֵי שֶׁיָּבֹא וְיִטֹּל אֶת הָרָאוּי לוֹ. וּלְפִי שֶׁנִּתְעַצֵּל, לֹא יָדַע אִישׁ אֶת קְבוּרָתוֹ (דברים לד, ו). לְלַמֶּדְךָ, שֶׁצָּרִיךְ אָדָם לִהְיוֹת עַז כְּנָמֵר וְקַל כַּנֶּשֶׁר וְרָץ כַּצְּבִי וְגִבּוֹר כַּאֲרִי לַעֲשׂוֹת רְצוֹן קוֹנוֹ. וּמִכָּאן אַתְּ לָמֵד, שֶׁמְּדַקְדֵּק הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עִם הַצַּדִּיקִים אֲפִלּוּ כְּחוּט הַשַּׂעֲרָה.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.