ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך כד תבא שיחה ב

173

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

לעומת זאת, בבבלי מודגש יותר הצד השלילי שבהם – "מתחרט עליהן" – אשר יתבטל בסופו של דבר.

לפיכך מוסיף הבבלי את הפרט הרביעי, גלות, ומסיבה זו עצמה הוא מציין אותה בראש ובראשונה, כי בה השלילה והביטול מוחלטים יותר מאשר בפרטים האחרים: למרות שהגלות מביאה את ישראל לדרגה נעלית יותר ולשלימות, ואשר ללא הגלות הם לא היו מסוגלים להגיע לגילוי כזה של כח מסירות הנפש וכדומה, כמוסבר במספר מקומות⁴⁶ – בכל זאת, זוהי מעלה המושגת כתוצאה מן הגלות, ואילו המציאות של הגלות עצמה תתבטל לחלוטין לעתיד לבוא. זו תהיה גאולה נצחית שאין אחריה גלות⁴⁷.

ובאמצעות הקדמת הגלות והזכרתה בראשונה, בא הבבלי ללמד על שאר שלשת הדברים⁴⁸, שאין מדובר כאן על הצד החיובי שבהם, על כך ש"הקדוש־ברוך־הוא בראם" – שמבחינה זו יש בהם ענין של נצחיות – אלא על החלק השלילי שבהם⁴⁹, שאין לו מציאות

הערות

46. ראה בארוכה ספר המאמרים אידיש בתחלתו. ד"ה אין הקב"ה בא בטרוניא תרפ"ה (סה"מ קונטרסים (ח"ג) ע' קיט ואילך). ד"ה אני ישנה תש"ט. ובכ"מ.
47. ראה מכילתא בשלח טו, א. שמו"ר פכ"ג יא (וביפ"ת שם). תוד"ה ונאמר פסחים קטז, ב.
48. להעיר מהלשון בד"ה חייב אדם לברך שם: והן אמת שארז"ל כו' ארבעה הקב"ה מתחרט כו' (ראה הערה 12) ואחד מהן הוא היצה"ר כו', מאמר זה צריך פירוש, אבל עכ"פ נראה שנברא כדי לבחון בו האדם כו'. ולאח"ז מבאר "או שאדרבא עי"ז יהי' בירור כו' יצה"ר לאחר הבירור".
49. ומתאים לכללות המשך הסוגיא שלפנ"ז בבבלי שם, שמתחיל (נב, רע"א) "ומה לעת"ל .. שאין יצה"ר שולט בהם (כדקאמר קרא (יחזקאל לו, כו) והסירותי את לב האבן – פרש"י שם) .. יצה"ר שנהרג .. לעת"ל .. ליצה"ר ושוחטו כו'"* ומאריך בהגמרא בפרטיות בהרעה שהיצה"ר גורם להאדם וכו' עיי"ש בארוכה, משא"כ בירושלמי תענית שם. [ולהעיר שבירושלמי שם לפני מאמר זה אי' ש"אילולי שאמרו ישראל בהר הכרמל (מ"א יח, לט) ה' הוא האלקים ה' הוא האלקים לא ירדה האש כו'" (ראה קה"ע שם), והרי ה' הוא האלקים ב"פ דאליהו ענינו – אתהפכא ועבודת התשובה כידוע (ראה אוה"ת מ"א שם)]. ועפ"ז י"ל שהחילוק בין דעת הבבלי והירושלמי הוא לא רק שבבבלי מדובר רק בחלק השלילי שבהם, ובירושלמי הוא גם בצד הטוב, אלא שלדעת הבבלי, "כשדים וישמעאלים ויצה"ר" יתבטלו לגמרי לעת"ל בדוגמת הגלות (כי אף שבנוגע לכללות האומות נאמר "אז אהפוך אל עמים גו'" כנ"ל, האומות שכל כולם רע ע"ד עמלק שאחריתו עדי אובד (בלק כד, כ. ונתבאר בד"ה ראשית גוים עמלק תר"פ. ד"ה זכור תרצ"ד (בסה"מ קונטרסים ח"ב). ובכ"מ. וראה ס' הליקוטים (צ"צ) ע' עמלק. וש"נ) יתבטלו כהיצה"ר), ולדעת הירושלמי גם ג' אלו יתהפכו לטוב כנ"ל. או י"ל (כדי שלא לאפושי במחלוקת, ובפרט במציאות), דגם לדעת הבבלי יהי' אנשי כשדים וישמעאלים קיימים לעת"ל, אבל לא יהיו קיימים בתור אומות, ועצ"ע. וראה בארוכה לקו"ש [המתורגם] חכ"ג ע' 201 ואילך.
. אבל מה שנתבאר בלקו"ש [המתורגם] חכ"ג (שם ע' 117) בפי' ענין "וישחטם", אי"ז ביטול המציאות, עיי"ש.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.