166

"בדבר ה' שמים נעשו"⁶¹, שענין הדיבור הוא בשביל הזולת⁶², אך צריך להוציא מעלה עצמית זו מן ההעלם אל הגילוי.

ובמיוחד בשבוע שקוראים בתורה את פרשת כי תבא ואת ההפטרה הנ"ל, ובמיוחד כאשר יום ח"י אלול – יום הולדת "שני המאורות הגדולים"⁶³, הבעל־שם־טוב ואדמו"ר הזקן – חל, כבשבנה זו, בשבוע של פרשת כי תבא, אשר אחד היסודות העיקריים של תורת החסידות של הבעל־שם־טוב ושל אדמו"ר הזקן הוא – אהבת ישראל⁶⁴,

אז יש נתינת כוח מיוחדת להשפיע על ישראל, על כל יהודי, שמעלתו העצמית של "וה' האמירך היום להיות לו לעם סגולה" תתגלה אצלו באופן של "ולשמור כל מצוותיו" למעשה. ולבטא בגלוי גם את הענין של "ולתתך עליון על כל הגוים אשר עשה" עד "ולהיותך עם קדוש לה' אלקיך", להיות נעלה ומובדל לחלוטין מכל ענין של "אי־יהודיות" כולל ה"גוי אשר בקרבך"⁶⁵.

ועל ידי כך מקיימים ביתר שאת את "תמליכוני עליכם", שניכר לעין כל ש"ה' אלקי ישראל מלך", וגם הגויים רואים שישראל הם עם סגולה.

ומכך – לקיום היעוד בנבואת ישעיהו בהפטרת פרשתנו, ועד לסיום: "אני ה' בעתה אחישנה" – במהרה בימינו ממש.