146

שיחה ג

א. המחלוקת בכלאים בחרישה – בכל המינים, או רק בחיבור טמא

וטהור

בקשר עם הפסוק¹ "לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו", נאמר במשנה במסכת בבא קמא²: "אחד שור ואחד כל בהמה .. אלא שדיבר הכתוב בהוה", והגמרא³ מסבירה, ש"כלאים דחרישה יליף שור שור משבת"⁴ (דכתיב⁵ שורך וחמורך וכל בהמתך, רש"י).

בפרטי דין זה מוצאים מחלוקת בין הראשונים:

הרמב"ם פוסק⁶, "אחד שור וחמור, ואחד כל שני מינין שאחד טמא ואחד טהור .. לוקה מן התורה" (ומסיים "אבל מדברי סופרים שני מינין שהן כלאים בהרבעה (כלומר, כל שני מינים, טהורים או טמאים) אסורים לחרוש בהם כאחד ולמשכן ולהנהיגם");

אך רבינו אשר (הרא"ש) כותב על כך⁷ "ואין דבריו נראין", ופוסק, כי אפילו אם שניהם טהורים או שניהם טמאים, גם כן עובר על האיסור מן התורה.

ויסוד המחלוקת הוא בפירוש המשנה במסכת כלאים⁸:

המשנה אומרת⁹ "כלאי בהמה מותרים לגדל ולקיים [=להשתמש בבהמה שנולדה מהכלאה] ואינם אסורים אלא מלהרביע .. (והמשנה שלאחריה ממשיכה) בהמה עם בהמה וחיה עם חיה .. טמאה¹⁰ עם טמאה וטהורה עם טהורה טמאה עם טהורה וטהורה עם טמאה אסורין לחרוש כו'".

לומד הרא"ש כי "מתניתין (המשנה השניה) כוללת יחד טמאה עם טמאה טהורה עם טהורה טהורה עם טמאה וטמאה עם טהורה", זאת אומרת, האיסור של "כלאים דחרישה"¹¹, קיים