115

ומקשרים זאת¹¹ לפסוק "כי האדם עץ השדה".

אם עץ השדה מהווה רק משל לאדם, אין זו סיבה מספקת שהאדם "יחגוג" את ראש השנה של האילן¹². ומכך מובן, שהמשמעות של "האדם עץ השדה" היא, כדלעיל, שהאדם הוא עץ השדה, ולכן קשור ראש השנה של האילן לאדם.

ואין מובן: א) כיצד מתורצת שאלת הגמרא "וכי אדם עץ שדה הוא" באמצעות התשובה "אם תלמיד חכם הגון הוא ממנו תאכל...". לכאורה, גם הסבר זה אינו יותר מאשר (א) משל ונמשל של עץ השדה, (ב) ואף יותר מכך: זוהי השוואה בפרט אחד בלבד – ואם כך, נותרת השאלה בעיניה: "וכי" – האם משום כך ניתן לכנות את האדם בשם "עץ השדה"?

ב) כיצד מתאים בכלל לתאר את מעלת האדם – מין המדבר – על ידי הקביעה שהוא "עץ השדה", שיש לו תכונות של "צומח"?

אמנם, גם אצל האדם קיים ענין הצמיחה, ובמיוחד בצמיחת שערותיו וצפרניו וכדומה, אבל: (א) אם כך, הרי אצל האדם קיימת מעלה גבוהה יותר – תכונת ה"חי"¹³. (ב) ועיקר: לא זוהי מעלת האדם (המדבר) העיקרית. וכיצד, אפוא, מתאים לומר ש"האדם עץ השדה"?

ב. הצומח מחובר למקורו

המעלה המיוחדת שבה מתייחד מין הצומח מן המדבר והחי היא שהוא אינו "מסתיר" את חיותו האמיתית. הצמח מחובר תמיד על ידי שרשיו אל מקורו, אל כח הצומח שבאדמה המחיה ומגדל אותו. כאשר מנתקים את הצמח מן האדמה, הוא חדל להיות צומח.

לעומת זאת, החי או המדבר אינם חייבים להיות קשורים תמיד אל שרשם ואל מקורם: אין הם מחוברים לאדמה¹⁴ שממנה התהוו (גם) החי והמדבר – "הכל היה מן העפר"¹⁵. לאחר התהוותו, לידתו, של כל חי ומדבר, אין הוא קשור בהכרח אל השורש והמקור שממנו נולד. ואף מזונם של החי והמדבר ניתן באופן שהם אינם חייבים להיות תמיד מחוברים למקור המזון.

ואילו הצומח חייב תמיד להיות מחובר לכוח הצומח שבאדמה.

דבר דומה לכך אנו מוצאים אצל דגים, שחייבים להימצא תמיד במים,