104

שיחה א

א. מינוי מלך – מצוה או

דרישה בלתי רצויה?

לגבי מצות מינוי מלך – "שום תשים עליך מלך"¹ מפורסמת השאלה²:

כאשר בקשו ישראל משמואל הנביא "תנה לנו מלך", לא מצאה חן בקשה זו בעיני שמואל כלל³, וגם הקדוש־ברוך־הוא אמר "כי אותי מאסו..."⁴. ולכאורה הרי זוהי מצוה שהקדוש־ברוך־הוא ציוה עליה את בני ישראל? ובמיוחד לפי מאמר חז"ל⁵ "ג' מצוות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ, להעמיד להם מלך..." – שמכך מובן, שזוהי מצוה נעלית ביותר, אף יותר מן המצוות התלויות בארץ.

וכן, אם דרישתם למלך בתקופה ההיא היתה בלתי רצויה, מדוע הורה אז הקדוש־ברוך־הוא לשמואל שייענה לישראל וימנה עליהם מלך?

ב. שתי הדרגות של מינוי מלך

בתורת החסידות⁶ מוסבר על כך, שלמינוי מלך יש שתי מטרות – זו למעלה מזו:

א) טעם פשוט, כלשון המשנה⁷, כי "אלמלא מוראה (של מלכות) איש את רעהו חיים בלעו" – שהמלך ידאג לכך שהתנהגות אנשי המדינה תהיה כראוי.

אף כאשר הגיוני ומובן שיש להתנהג כראוי, אין די בכך, כי העין רואה והלב חומד...⁸, ולפיכך יש צורך ביראת המלך המביאה לידי התנהגות בדרך הישרה.

ב) במצב שבו המוח שליט על הלב תמיד, אין הכרח במינוי מלך לצורך האמור, אך יש ענינים שהעם אינו מבין כיצד לנהוג בהם. רק המלך, עקב מעלתו הנשגבה בהיותו משכמו ומעלה גבוה מכל העם⁹ מבין אותם, והוא פוקד כיצד לנהוג, ואנשי המדינה נוהגים כך, מפני שכך ציוה המלך.

זוהי המהות הפנימית והשרש של