47
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
(יום שהותרו שבטים לבוא זה בזה7, יום שהותר שבט בנימין לבוא בקהל).
אך לגבי הטעם האחרון "יום שפסקו מלכרות עצים למערכה" יש להבין: מהי המעלה המיוחדת ומה הטוב שיש בהפסקת ההכנה של העצים למערכה, אשר משום כך זהו יום טוב, ועד כדי כך, שנאמר שלא היה יום טוב כט"ו באב וכיום הכיפורים? – ביום זה הפסיקו להכין לצורך המקדש, ומדוע יהא זה יום טוב8? – ורב מנשיא אף מוסיף שהפסקת כריתת העצים למערכה היא נעלה כל כך עד אשר יש ליום זה שם מיוחד "יום תבר מגל"?
התמיהה אף חזקה יותר: לפי רבי אליעזר הגדול ש"לא היו כורתים עצים למערכה" מפני ש"תשש כחה של חמה" יוצא, שעובדה זו נובעת מחולשה ומחסור בענין טוב שבטבע המביא תועלת והכרחי כדי שיהיו עצים יבשים למערכה!
ומכך שסיבה זו, "יום שפסקו מלכרות עצים", היא דעת רבים: רבה ורב יוסף (ורב מנשיא)9, בשונה מהטעמים הקודמים שכל אחד מהם הוא דעת יחיד10, הרי מובן11, שזהו הטעם העיקרי12 לשמחה של חמשה עשר באב, ולפחות יותר מיתר הטעמים13, למרות
הערות
- 7. ראה חדא"ג ב"ב שם.
- 8. בירושלמי ואיכ"ר שם הובא זה כטעם ראשון, אבל בשינוי לשון: שבו זמן קיצה יפה לעצים שכל עצים שהן נקצצין בו אינן עושין מאכולות. ולפי לשון זה מובן מה שהיו עושים אותו יו"ט, כי יום זה הוא זמן יפה – מיוחד לקציצת עצים יותר משלפניו ויפה ענף (הובאו בעץ יוסף) לאיכ"ר שם. כן לא הובא בירושלמי שם מאמר ר"א הגדול. ובאיכ"ר שם הובאו ר"א הגדול ור' מנסיא לאחר שאר הטעמים שהובאו שם (ראה לקמן בפנים). אבל ברשב"ם (ב"ב שם ע"ב) ד"ה מניסן הביא הלשון ממדרש איכה "שבו כלה זמן קציצה למזבח", כמובא ביפ"מ שם.
- 9. ולפי הגי' באיכ"ר גם ר"א הגדול בא לומר טעם היו"ט בחמשה עשר באב*. משא"כ לפי הגירסא שלפנינו בע"י "דתניא" – דפי' שזהו רק ראי' על הענין שמאז אין כורתים עוד עצים. ובכל אופן גם לפנינו מוכח לכאורה שכ"ה דעת ר' מנשיא.
- 10. טעם דעולא ודרב מתנה. וגם בג' הטעמים הראשונים, שנאמרה השמועה בשם אומרה, שמן הסתם אף מוסר השמועה סובר כמותו וחשובים כב' דעות (ראה אנציקלופדי' תלמודית ערך הלכה ע' רנח, וש"נ), הרי בהטעם דיום שפסקו לכרות עצים יש ג' דעות כנ"ל.
- 11. או ע"ד ומעין הכלל דהדיעה דהגמ' שקו"ט אליבי' ש"מ דס"ל כוותי' (יד מלאכי כלל תט. וש"נ). וראה תורת חיים ב"ב שם. לקמן הערה 32.
- 12. להעיר מעיון יעקב (לע"י תענית שם): ודאי כולהו אמוראי לא פליגי אתנא דר"א הגדול שקרו לי' יום תבר מגל* לפי שתשש כחה של חמה בט"ו בו והוא דבר הניכר והנראה.
- 13. להעיר גם על השינוי דטעם זה משאר הטעמים, שכולם הם זכר למאורע שהי' בעבר ופעם אחת, ולטעם שפסקו מלכרות עצים ה"ז בכל שנה ושנה בזמן המקדש.
- . אבל צ"ע דמביא במדרש דר"א הגדול לאחר טעם כמה אמוראים. וראה חדושי הרד"ל שם שמוחק מהמדרש דברי ר"א הגדול ורב מנסיא (וכן – הב' דיעות שלפנ"ז במדרש).
- . וצ"ע שכתב דברי ר' מנשיא ש"קרו לי' יום תבר מגל" בשם ר"א הגדול. וראה לקמן הערה 32.
מצוטט ב־2 עמודים
לקוטי שיחות 1
- כרך ט ‹ כ"ף אב ‹ שיחה א ‹ 88 לקו"ש חכ"ד ע' 47
תורת מנחם 1
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.