202

עליהם מן היסורין", פרי החג הגנו על האומות כך שלא יהיו "מתמעטים והולכים", ואפילו לא "מתמעטים" עקב יסורים.

ז. כבשים – שוללים יסורים לישראל

לפי כל האמור לעיל יובנו גם דברי רש"י בהמשך, על המילה "ולכבשים" – וכנגד ישראל שנקראו²¹ שה פזורה והם קבועים ומנינם צ"ח לכלות מהם צ"ח קללות שבמשנה תורה". שהרי לכאורה אין מובן:

מובן שרש"י צריך לומר "כנגד ישראל .. והם קבועים", כדי להדגיש זאת לעומת פרי החג, שהם "כנגד שבעים אומות שמתמעטים והולכים". אך מדוע יש לחפש, לפי פשוטו של מקרא, רמזים ל"מנינם צ"ח"?

מספר פרי החג מהווה הוכחה לכך שהם כנגד שבעים אומות, אך מה מוסיף הרמז "מנינם צ"ח" לכך שהכבשים הם כנגד ישראל"?

אלא, ההסבר לכך הוא: כיון ששבעים הפרים של שבעת ימי החג הם כלל אחד, כדלעיל, סביר לומר, שגם קרבנות החג שהם "כנגד ישראל", מרכיבים יחדיו שלמות אחת. וכיון שמקריבים אותם בהמשך לפרי החג, סביר להניח, ששני סוגי הקרבנות גורמים לתוצאות דומות.

לכן אומר רש"י – "ומנינם צ"ח לכלות מהם צ"ח קללות שבמשנה תורה": אמנם "כבשים, כנגד ישראל .. והם קבועים" – יהודים אינם "מתמעטים והולכים", ח"ו, אלא הם "קבועים", "קיימין לעולם"²². אך עדיין אין דבר זה שולל אפשרות של יסורים אצלם ר"ל.

על כך באים ה"כבשים" וגורמים "לכלות (בדוגמת סימן כליה של הפרים, אך לטובה) מהם צ"ח קללות...", שלא זו בלבד שעצם מציאותם של ישראל נשארת בשלימותה, אלא ששלמותם נשמרת באופן של מנוחה ושלוה, ללא יסורים.

ח. מדוע דוקא הכבשים כנגד ישראל, ולא האילים

אך עדיין יש להבין: בפסוק נאמר "לפרים לאילים ולכבשים" – ומדוע מסביר רש"י שדוקא "ולכבשים" הם "כנגד ישראל" ולא "לאילים", המופיעים לפני כן בפסוק?

ואין להשיב על כך, שזאת משום שהיהודים נקראים "שה" ולא "אילים", ואדרבה – רש"י כבר פירש בפרשת לך לך²³, שהאומות נמשלו לאילים – כי:

א) על המילים הנאמרות לגבי שמיני