ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך כג בלק שיחה א

166

קובץ ה-PDF השיחה כולה מצוטט ב־3 עמודים חיפוש חדש

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

מותר להזכיר שמה"¹⁰. וכך בענינינו, שהאיסור "דלא מסקינן בשמייהו (של רשעים)" אינו חל על שם שכתוב בתורה¹¹.

אך בכל זאת יש להבין: הסבר זה שולל רק את האיסור, שלגבי שם רשע הכתוב בתורה אין חל איסור להזכירו. אך אין זה הסבר המחייב להשתמש בשם זה, ומדוע, אפוא, נבחר דוקא שמו של הרשע "בלק"¹²?

קשה יותר להבין זאת לפי דעת בעלי התוספות, אשר על הפסוק¹³ "דבר אל בני ישראל... ויחנו... לפני בעל צפון" הם שואלים "האיך אמר לו שיחנו על הים לפני בעל צפון, והא אמרינן¹⁰ אסור לאדם לומר לחבירו המתן לי בצד עבודה זרה פלונית" – והם משיבים, שהאיסור חל דוקא לאדם, אך לא לקדוש־ברוך־הוא¹⁴.

ולכאורה, תמוה, כשאלת¹⁵ ה"אחרונים": הרי ההלכה היא שאת שמה של עבודה זרה הכתוב בתורה מותר להזכיר¹⁶, ואף "אדם", כדלעיל¹⁷?

הכרחי, אפוא, להבחין ולומר, שההיתר להזכיר שם עבודה זרה שכתוב בתורה קיים דוקא כאשר ההזכרה היא סתמית, ללא צורך וחשיבות, אבל הזכרה שהיא לצורך כלשהו, כגון "המתן לי בצד עבודה זרה פלונית", אשר על־ידי כך הוא "נותן בה ממשות"¹⁸ אסורה אפילו לגבי עבודה זרה הכתובה בתורה¹⁹.

ולפי זה קשה יותר: כיצד נקבע השם

הערות

10. סנהדרין שם.
11. כ"כ החיד"א בשו"ת יוסף אומץ סי' יא (הובא בשד"ח כללים מע' הרי"ש כלל מא. ושם הביא מס' נחמד למראה דמתוספות (יומא שם. כתובות קד, ב) לא משמע כן, ע"ש). וראה לקמן הערה 47.
12. ראה עד"ז לקו"ש שם ע' 8־337 (לענין שם "תמוז").
13. בשלח יד, ב.
14. כ"ה בדעת זקנים (בתי' הא'). ובתוס' הדר זקנים נשאר בצ"ע.
15. אור שמח הל' ע"ז פ"ה הי"א. הגהות הרי"פ פערלא לתוס' הדר זקנים (נדפסו בחומשים "מקראות גדולות" הוצאת שולזינגער, כרך ששי).
16. וביותר תמוה, שהרי דין זה (דאם כתובה בתורה מותר) בסנהדרין שם, הוא בהמשך להדין שהובא בבעה"ת שם דאסור לאדם לומר לחבירו המתן לי כו'.
17. עפמ"ש בשאילתות (נעתק לקמן הערה 24) דכל ההיתר הוא לאחרי שהוזכרה בתורה (דהתורה הוציאתה מכלל האיסור) – אפ"ל שקושייתם היא משום שעדיין לא נאמר "בעל צפון" בתורה, וזה גופא היא שאלתם – איך אמר כן הקב"ה (ובמילא נכתב כן התורה)? וע"ז מתרצים שאצל הקב"ה לא שייך מלכתחילה האיסור. אבל לפי טעם היראים (שהובא לקמן סעיף ד) דע"ז הכתובה בתורה "ודאי נתבטלה", וכש"כ לטעם הזהר (שהובא ביערות דבש ח"ב דרוש שני) שע"ז הכתובה בתורה יש להם צד קדושה (ע"ש), לכאורה אין מקום לקושייתם.
18. עיין הקס"ד דהרא"ש, ל' הטור יו"ד סקמ"ז וכפי' הדרישה ובט"ז שם שכתב: ורבותא זו יותר פשיטא. ולהעיר ממנ"ח (מצוה פו) דהא דלוקין רק בנודר ומקיים כי זו הזכרה שהיא כבוד להע"ז ולכן הוא לאו גמור.
19. דהאם בשביל שהוזכר שם ע"ז בתורה מותר ליתן בה ממשות?! והא שלא נמצא חילוק זה בפוסקים, י"ל משום דס"ל הטעם דכבר נתבטלה, או ע"ד לקמן הערה 48.

מצוטט ב־3 עמודים

אגרות קודש 1

כרך א ‹ קמ לקו"ש חכ"ג ע' 166

לקוטי שיחות 1

כרך יח ‹ קרח ‹ שיחה א ‹ 190 לקו"ש חכ"ג ע' 166

תורת מנחם 1

מ - שנת תשכ"ד - חלק שלישי ‹ בס"ד. שיחת ש"פ בלק, י"ז תמוז (נדחה), ה'תשכ"ד לקו"ש חכ"ג ע' 166

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 19 עמודים.