139

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

התנופה וכשוק הימין", שאינן יכולות להתפרש ובהשוואה לחטאת ולאשם, השייכים לגמרי לכהן38. ואילו בספרי ובגמרא אין ההשוואה של הבכור מבוססת על הפסוק "כחזה התנופה...", אלא על הסברה.

אך יש לומר, שניתן ללמוד מכך ענין נוסף בדרך הרמז:

"בכור" הוא רמז לישראל – בני39 בכורי ישראל"40. בכור אדם – על שם אדמה לעליון41, חלק אלקה ממעל – היא הנפש האלקית, ובכור בהמה טהורה הוא הנפש הבהמית של היהודי, ולכן אומרת התורה "בכור שור .. כשב .. עז", שאלה הם, כידוע42, שלשת הסוגים הכלליים של הנפש הבהמית שבישראל.

ורש"י בפירושו על התורה אינו צריך לשלול את ההשוואה של הבכור לחטאת ולאשם, כי לפי פשוטו של מקרא, שבדרך זו מודגשת הפשטות של היהודי, לא עולה כלל על הדעת שליהודי כשלעצמו יש קשר כלשהו לחטאת ולאשם.

לגבי הנפש האלקית של היהודי, נאמר בזהר43 בפשטות ובוודאות על הפסוק44 "נפש כי תחטא" – "תווהא" (=תמוה), שאפילו בדרגה של "נפש", הדרגה הנמוכה ביותר מבין חמשת45 השמות שבהם נקראת הנפש האלקית, הרי זו תמיהה ופלא כיצד ניתן להכשל בחטא.

וכאן מחדש רש"י חידוש גדול יותר, שאפילו בכור בהמה – הנפש הבהמית של היהודי – אינו קשור כלל, כשלעצמו, לחטא46. ואף יותר מכך: אפילו לגבי "בשרם" – הגוף46 הגשמי שלו – אין קיימת כלל האפשרות להשוואה – יצירת קשר – בינו לבין החטאת והאשם.

אלא "כחזה התנופה וכשוק הימין" – של שלמים: הנפש האלקית של היהודי ירדה ונתלבשה בנפש הבהמית ובגוף הגשמי כדי ליצור מהם שלמים – שלום בעולם47 – שגם העולם הזה התחתון, הגשמי והחומרי, ייעשה דירה לה' יתברך.

הערות

  1. 38. ברא"ם כאן "לא ידענו מזה אם .. של שלמים אם לחזה ושוק של חטאת". וכבר תמה עליו בנחלת יעקב כאן, ע"ש באורך.
  2. 39. שמות ד, כב.
  3. 40. ולהעיר שכללות דין בכור הוא מפני דויהרוג ה' כל בכור בארץ מצרים (בא יג, טו), שמכה זו היא מפני ש"ותמאן לשלחו (בני בכורי ישראל, ולכן) הנה אנכי הורג את בנך בכורך" (שמות שם, כג).
  4. 41. של"ה (כ, ב. שא, ב. ובכ"מ).
  5. 42. קונטרס התפלה פ"ח. ספר השיחות תורת שלום ע' 10.
  6. 43. ח"ג יג, ריש ע"ב. טז, א.
  7. 44. ויקרא ד, ב.
  8. 45. ב"ר פי"ד, ט.
  9. 46. ראה תניא (פ"א, פ"ז) דנה"ב וגוף שבישראל הוא מק"נ, שהיא שד משדין יהודאין שענינו היצה"ר לתאוות היתר (שם פ"ח), והיצה"ר לתאוות איסור הוא שד משדין נוכראין (תניא שם).
  10. 47. רש"י ויקרא ג, א. וראה ג"כ רש"י תצוה כט, כב.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.