139

התנופה וכשוק הימין", שאינן יכולות להתפרש ובהשוואה לחטאת ולאשם, השייכים לגמרי לכהן³⁸. ואילו בספרי ובגמרא אין ההשוואה של הבכור מבוססת על הפסוק "כחזה התנופה...", אלא על הסברה.

אך יש לומר, שניתן ללמוד מכך ענין נוסף בדרך הרמז:

"בכור" הוא רמז לישראל – בני³⁹ בכורי ישראל"⁴⁰. בכור אדם – על שם אדמה לעליון⁴¹, חלק אלקה ממעל – היא הנפש האלקית, ובכור בהמה טהורה הוא הנפש הבהמית של היהודי, ולכן אומרת התורה "בכור שור .. כשב .. עז", שאלה הם, כידוע⁴², שלשת הסוגים הכלליים של הנפש הבהמית שבישראל.

ורש"י בפירושו על התורה אינו צריך לשלול את ההשוואה של הבכור לחטאת ולאשם, כי לפי פשוטו של מקרא, שבדרך זו מודגשת הפשטות של היהודי, לא עולה כלל על הדעת שליהודי כשלעצמו יש קשר כלשהו לחטאת ולאשם.

לגבי הנפש האלקית של היהודי, נאמר בזהר⁴³ בפשטות ובוודאות על הפסוק⁴⁴ "נפש כי תחטא" – "תווהא" (=תמוה), שאפילו בדרגה של "נפש", הדרגה הנמוכה ביותר מבין חמשת⁴⁵ השמות שבהם נקראת הנפש האלקית, הרי זו תמיהה ופלא כיצד ניתן להכשל בחטא.

וכאן מחדש רש"י חידוש גדול יותר, שאפילו בכור בהמה – הנפש הבהמית של היהודי – אינו קשור כלל, כשלעצמו, לחטא⁴⁶. ואף יותר מכך: אפילו לגבי "בשרם" – הגוף⁴⁶ הגשמי שלו – אין קיימת כלל האפשרות להשוואה – יצירת קשר – בינו לבין החטאת והאשם.

אלא "כחזה התנופה וכשוק הימין" – של שלמים: הנפש האלקית של היהודי ירדה ונתלבשה בנפש הבהמית ובגוף הגשמי כדי ליצור מהם שלמים – שלום בעולם⁴⁷ – שגם העולם הזה התחתון, הגשמי והחומרי, ייעשה דירה לה' יתברך.