111

"בים" – שהנסיון השני⁶⁶ היה בעת עלייתם מן הים, כאשר אמרו ישראל "כשם שאנו עולים מצד זה כך מצרים עולים מצד אחר". באותו זמן שהקדוש־ברוך־הוא עשה להם את הנס הגדול של קריעת ים סוף, ניסו בני ישראל בשעת המעשה עצמו את הקדוש־ברוך־הוא^* וטענו – אולי גם המצרים ניצלו⁶⁷!

"שנים במן" – "אל תצאו ויצאו, אל תותירו ויותירו". המן היה נס גלוי, בריאה חדשה⁶⁸, לחם מן השמים, ובמן עצמו ניסו בני ישראל את הקדוש־ברוך־הוא: הקדוש־ברוך־הוא הורה להם "אל תותירו" והם ניסו את הקדוש־ברוך־הוא – "ויותירו". הקדוש־ברוך־הוא הודיע שביום השבת הוא לא יעשה את נס ירידת המן, ולכן ציוה "אל תצאו" – והם יצאו אל השדה כדי לנסות ולראות אם המן ירד, אולי לא נכונים דברי הקדוש־ברוך־הוא שבשבת לא יתרחש נס ירידת המן!

וכך גם בשליו – כאשר טענו בני ישראל "מי יאכלנו בשר"⁶⁹. כלומר, לאחר שמדי יום ביומו ירד מן מן השמים, ולפי רש"י⁷⁰, הגיע גם שליו – הרי למרות זאת, כאשר "התאוו תאוה", ורצו יותר בשר⁷¹, התעורר בלבם ספק – "וינסו" "מי יאכלנו בשר", באומרם שאת הבשר שהם חפצים בו בנוסף לשליו הראשון לא יוכל הקדוש־ברוך־הוא לתת להם!

אך לא כן ביתר הנסיונות – שנים במים⁷² וחטא העגל וחטא המרגלים – בהם לא היו ניגודים קטביים אלו באותו ענין עצמו, ולכן אין רש"י מציין אותם במפורש.

יג. תשומת לב לאותות!

מן ההוראות הנלמדות מכל האמור לעיל בעבודת ה':

צריך לזכור עד כמה יש להשמר בזהירות ובזריזות שהאותות שמראה

69) בהעלותך יא, ד.

70) ערכין שם ריש ע"ב (וכן מוכח מסתימת רש"י בפ' בשלח, שלא פירש שהשליו הי' רק לזמן קצר). וכ"ה ברמב"ן בשלח טז, יב. ועוד.

71) כפרש"י ערכין שם. ועוד.

72) וגם הנסיון דרפידים, אף שהי' אחרי שכבר הוריד להם את המן והגיז את השליו – מ"מ ה"ז נסיון בענין אחר, "היוכל לתת מים^* בארץ צי'" (רש"י בשלח יז, ב).

*) ואף שכבר הי' הנס במרה – הרי שם היו מים מכבר, אלא שמרים הם. וראה נחלת אבות שם באו"א.