105
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
אך יש להבין מדוע מקבל רש"י בפשוטו של מקרא את הדעה שבמסכת ערכין, ולא את המפורט ברמב"ם בפירוש המשניות:
מובן, שרש"י אינו מונה את בקשת המן כנסיון, כי27 בפשוטו של מקרא סובר רש"י ש"לחם שאלו כהוגן"28, ולכן נתן להם הקדוש־ברוך־הוא את המן "דרך חיבה"29, ובמקום זאת מונה רש"י את השליו הראשון, אשר "בשר שאלו שלא כהוגן"30.
אבל: א) חטא המתאוננים מסופר במפורש בתורה17, ב) הנסיון השני בים (בעליה) אינו מוזכר בפשוטו של מקרא.
ואדרבה: מפירוש רש"י בפרשת בשלח31 – "שפלטן הים על שפתו כדי שלא יאמרו ישראל כשם שאנו... כך הם..." – מובן, שרש"י סובר, שלמעשה, לא היה נסיון בעלייתם מן הים32 –
וכיון שרש"י מפרש את פשוטו של מקרא, היה עליו להחשיב את המתאוננים, ולא להחשיב את הנסיון השני בים, וזאת כפירוש הרמב"ם, המחשיב רק נסיונות ש"כולם דברי הכתוב הם"33, ולא "כדאיתא במסכת ערכין"34.
ועוד: כיון שרש"י מונה "שנים בים", יוצא, שביחד עם חטא המתאוננים שהוא "דברי הכתוב" כבר היו אחד עשר נסיונות במדבר בזמן חטא המרגלים!
ג. "אלה הדברים..." – אותם החטאים?
כן דורש ביאור:
הערות
- 27. או י"ל כמ"ש בחדא"ג מהרש"א ערכין שם "דהיינו דשליו".
- 28. בשלח טז, ח. וכן שם, ז: ששאלתם לצורך (וראה לקו"ש [המתורגם] חט"ז ע' 178 הערה 30).
- 29. פרש"י שם, ז.
- 30. פרש"י שם, ח. ועד"ז שם, ז. וראה גם לקו"ש שם (ע' הנ"ל), שהתלונות דבנ"י היו בעיקר בנוגע להבשר. ע"ש. וראה מפרשים לתהלים עח, יח ואילך.
- 17.
- 31. יד, ל.
- 32. וראה בארוכה לקו"ש חי"ד (ס"ע 5 ואילך הערה 34) דמ"ש רש"י (דברים שם ד"ה מול סוף) "וכן בנסעם מתוך הים" – הכוונה לזה שלא רצו לנסוע משם (פרש"י בשלח טו, כב), ולא להנסיון (שבערכין שם) בעליי' (אף שרש"י מסיים בדברים שם "כדאיתא בערכין". וראה לקו"ש שם הכוונה בזה*)
- 33. לשון הרמב"ם שם. ועד"ז בנחלת אבות שם.
- 34. בתוי"ט שם האריך (וראה גם חדא"ג מהרש"א ערכין שם) דלשיטת הש"ס המתאוננים והאספסוף חד ענינא הוא. אבל (לפרש"י) פשוטו של מקרא בהעלותך שם ובפ' עקב (ט, כב) לא משמע כן. וכן מוכח בפרש"י בהעלותך (יא, א. שם, ד) שהם ב' ענינים שונים. ומפורש כן בפרש"י לש"ס (שבת קטז, א).
- . אלא שבכל אופן צ"ע מה שרש"י מציין לערכין, ולא לספרי על אתר או לאדר"נ (פל"ד) – שפרש"י על פסוק הנ"ל בפשטות מיוסד עליהם – שגם בהם הובאה דרשת ר"י עה"פ (תהלים קו, ז) וימרו על ים בים סוף, שהיו ב' נסיונות על הים (אלא שאינו מפרטם).
רש"י על שמות ט״ז:ז׳ - הטקסט מספריא
ובקר וראיתם. לֹא עַל הַכָּבוֹד שֶׁנֶּאֱמַר "וְהִנֵּה כְּבוֹד ה' נִרְאָה בֶּעָנָן" נֶאֱמַר, אֶלָּא כָּךְ אָמַר לָהֶם, עֶרֶב וִידַעְתֶּם כִּי הַיְכֹלֶת בְּיָדוֹ לִתֵּן תַּאֲוַתְכֶם, וּבָשָׂר יִתֵּן, אַךְ לֹא בְּפָנִים מְאִירוֹת יִתְּנֶנָּה לָכֶם, כִּי שֶׁלֹּא כַּהֹגֶן שְׁאַלְתֶּם אוֹתוֹ וּמִכָּרֵס מְלֵאָה, וְהַלֶּחֶם שֶׁשְּׁאַלְתֶּם לְצֹרֶךְ, בִּירִידָתוֹ לַבֹּקֶר תִּרְאוּ אֶת כְּבוֹד אוֹר פָּנָיו – שֶׁיּוֹרִידֵהוּ לָכֶם דֶּרֶךְ חִבָּה, בַּבֹּקֶר, שֶׁיֵּשׁ שָׁעוֹת לַהֲכִינוֹ וְטַל מִלְמַעְלָה וְטַל מִלְּמַטָּה, כְּמֻנָּח בְּקֻפְסָא (יומא ע"ה):
את תלנתיכם על ה'. כְּמוֹ אֲשֶׁר עַל ה':
ונחנו מה. מָה אֲנַחְנוּ חֲשׁוּבִין?
כי תלינו עלינו. שֶׁתַּרְעִימוּ עָלֵינוּ אֶת הַכֹּל, וְאֶת בְּנֵיכֶם וּנְשֵׁיכֶם וּבְנוֹתֵיכֶם וְעֵרֶב רַב. וְעַל כָּרְחִי אֲנִי זָקוּק לְפָרֵשׁ תַּלִּינוּ בִּלְשׁוֹן תַּפְעִילוּ מִפְּנֵי דַּגְשׁוּתוֹ וּקְרִיָּתוֹ, שֶׁאִלּוּ הָיָה רָפֶה, הָיִיתִי מְפָרְשׁוֹ בִּלְשׁוֹן תִּפְעֲלוּ, כְּמוֹ "וַיָּלֶן הָעָם עַל מֹשֶׁה" (שמות י"ז), אוֹ אִם הָיָה דָגוּשׁ וְאֵין בּוֹ יוֹ"ד וְנִקְרָא תִלּוֹנוּ, הָיִיתִי מְפָרְשׁוֹ לְשׁוֹן תִּתְלוֹנְנוּ, עַכְשָׁיו הוּא מַשְׁמַע תַּלִּינוּ אֶת אֲחֵרִים, כְּמוֹ בַּמְּרַגְּלִים "וַיַּלִּינוּ עָלָיו אֶת כָּל הָעֵדָה" (במדבר י"ד):
ובקר וראיתם AND IN THE MORNING YE SHALL SEE [THE GLORY OF THE LORD] — Not in reference to that glory of which it stated, (v. 10) “And behold the glory of the Lord appeared in the cloud” is this said, but thus, in effect, did he say to them: In the evening ye shall know that His hand has the power to give you your desire and He will give you flesh; but not with a radiant countenance will He give it to you, because you have asked Him something that is not proper (since one can exist without eating meat), and out of a full stomach (i. e. you really have meat for you have an abundance of cattle); but the bread for which you have asked out of necessity — when it falls in the morning you will behold the glory of the radiance of His countenance (His glory), because He will make it fall for you in a manner that is indicative of His love (Mekhilta) — in the morning, whilst there is yet time to prepare it, and there shall be dew above it and dew below it as though it were carefully packed in a chest (Yoma 75b).
את תלנתיכם על ה׳ this is the same as תלנתיכם] אשר על ה׳] YOUR MURMURINGS WHICH ARE AGAINST THE LORD.
ונחנו מה (lit., and we, what?) means AND WE, WHAT ARE WE accounted (of what importance are we?),
כי תלינו עלינו THAT YOU MAKE everyone MURMUR AGAINST US — your sons, and your wives, and your daughters and the mixed multitude. — And whether I like it or not I am forced to explain the word תַלִּינוּ in the sense of “you make (people) do something”, viz., murmur (i. e. what we call the Hiphil conjugation), because of its (the ל) be eshed and because of the קרי. For if it (the ל) were weak (i. e. without a Dagesh), I would explain it in the sense of “ye do something” (our Kal), just as, (Exodus 17:3) “And the people murmured (וַיָלֶן) against Moses”, or, if there was still a Dagesh but there was no י in it, so that it could be read תִלּוֹנוּ, I would explain it as meaning “ye put yourself in a state of murmuring” (our Niphal; cf. Rashi on Exodus 15:24). Now, however, it being as it is, it must imply “you make others murmur”, just as in the case of the spies it states, (Numbers 14:36) “And they made all the congregation to murmur (וַיַּלִּינוּ) against him” (where וַיַּלִּינוּ is the same grammatical form, so far as conjugation is concerned, as תַלִּינוּ, but as it has an object, כל העדה, it cannot mean “And they murmured”, and must necessarily mean “they made the congregation murmur).
רש"י על שמות ט״ז:ח׳ - הטקסט מספריא
בשר לאכל. וְלֹא לִשְׂבֹּעַ; לִמְּדָה תוֹרָה דֶּרֶךְ אֶרֶץ שֶׁאֵין אוֹכְלִין בָּשָׂר לָשֹׂבַע. וּמָה רָאָה לְהוֹרִיד לֶחֶם בַּבֹּקֶר וּבָשָׂר בָּעֶרֶב? לְפִי שֶׁהַלֶּחֶם שָׁאֲלוּ כַּהֹגֶן, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹ לָאָדָם בְּלֹא לֶחֶם, אֲבָל בָּשָׂר שָׁאֲלוּ שֶׁלֹּא כַּהֹגֶן, שֶׁהַרְבֵּה בְהֵמוֹת הָיוּ לָהֶם, וְעוֹד שֶׁהָיָה אֶפְשָׁר לָהֶם בְּלֹא בָשָׂר, לְפִיכָךְ נָתַן לָהֶם בִּשְׁעַת טֹרַח שֶׁלֹּא כַּהֹגֶן (יומא ע"ה):
אשר אתם מלינם עליו. אֶת הָאֲחֵרִים הַשּׁוֹמְעִים אֶתְכֶם מִתְלוֹנְנִים:
בשר לאכל FLESH TO EAT— but it does not add as it does in the next phrase לִשְׂבֹּעַ, “to satisfaction”; the Torah thus teaches us a rule of conduct — that one should not eat meat to satiety. And what did He see (what reason had He) that He made bread fall for them in the morning and flesh at evening? Because the bread they asked for was a proper thing to demand since it is impossible for a person to exist without bread; but meat they asked for improperly, for they had abundant cattle, and besides it was possible for them to exist without flesh. On this account He gave it to them at evening, at a time of (when it would cause them) trouble, a manner which was not favourable to them (Mekhilta; Yoma 75).
אשר אתם מלינים עליו means [YOUR MURMURINGS] WHICH YOU MAKE others who hear you murmuring MURMUR AGAINST HIM.
רש"י על שמות ט״ו:כ״ב - הטקסט מספריא
ויסע משה. הִסִּיעָן בְּעַל כָּרְחָם, שֶׁעִטְּרוּ מִצְרַיִם אֶת סוּסֵיהֶם בְּתַכְשִׁיטֵי זָהָב וָכֶסֶף וַאֲבָנִים טוֹבוֹת, וְהָיוּ יִשְׂרָאֵל מוֹצְאִין אוֹתָן בַּיָּם – וּגְדוֹלָה הָיְתָה בִזַּת הַיָּם מִבִּזַּת מִצְרַיִם שֶׁנֶּאֱמַר "תּוֹרֵי זָהָב נַעֲשֶׂה לָּךְ עִם נְקֻדּוֹת הַכָּסֶף" (שיר השירים א') – לְפִיכָךְ הֻצְרַךְ לְהַסִּיעָן בְּעַל כָּרְחָם:
ויסע משה AND MOSES CAUSED [ISRAEL] TO JOURNEY — He made them journey against their own will, because the Egyptians had adorned their horses with ornaments of gold and silver and with precious stones, and the Israelites were finding these in the sea. Greater, indeed, was the booty they obtained at the Red Sea then the booty they had brought out of Egypt — as it is said (Song 1:11) “Circlets of gold (the booty of the Sea) will we make thee together with the studs of silver” (which we brought forth from Egypt) (Mekhilta). On this account he was compelled to make them journey on against their will.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.