ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך כג בהעלותך שיחה ג

83

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

והכריזה "יש כאן אחד שראוי שתשרה עליו שכינה¹⁵ כמשה רבינו¹⁶ אלא שאין דורו זכאי לכך", ו"נתנו חכמים את עיניהם בהלל הזקן"¹⁷, והרי הלל היה, כידוע¹⁸, עני מופלג¹⁹.

אך עדיין נשארת השאלה מדוע אין הרמב"ם מציין את הפרט של "עניו"²⁰, שהרי אדרבה: מסיפור זה המובא בגמרא אודות הלל הזקן מובן, שהיותו ראוי שתשרה עליו שכינה, הרי זה בעיקר משום ענוותנותו, כפי שממשיכה הגמרא ומסיימת "וכשמת אמרו עליו... הי עניו..."²¹.

וכך מובן גם בפרשתנו, שדברי התורה "והאיש משה עניו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה" מהווים²² כעין הקדמה²³ לנאמר מיד לאחר מכן: "לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא, פה אל פה אדבר בו ומראה ולא בחידות ותמונת ה' יביט...", כאשר הקדוש־ברוך־הוא מפליא את מעלת הנבואה של משה רבינו²⁴.

הערות

15. בירושלמי ותוספתא שם "לרוח הקודש" וראה לקמן הערה 17.
16. כ"ה בגמרא ובע"י סנהדרין שם. וראה על הגליון בגמרא שם. ובשאר המקומות ליתא.
17. ואין לומר ש"תשרה עליו שכינה" שבמקומות הנ"ל אינו שייך לעניננו (לענין הנבואה), שהרי זהו אותו הלשון שבנדרים שם "הקב"ה משרה שכינתו". ובפרט שבמקומות הנ"ל (שבהערה 13) ה"ז בא במהשך למ"ש "משמתו נביאים האחרונים חגי זכרי' ומלאכי נסתלקה רוח הקודש מישראל ואעפ"כ היו משתמשין בבת קול כו'", וע"ז בא ההמשך שישנו מי שראוי שתשרה עליו שכינה. וראה פרש"י סנהדרין שם ד"ה אף הוא "ששרתה עליו שכינה שנתנבא כו'" (ועד"ז הוא בר"ח שם. ועוד). וראה לשון הרמב"ם הל' יסוה"ת שם (פ"ז ה"א) "ואין הנבואה .. מיד רוה"ק שורה עליו", ובה"ה שם "שתשרה שכינה". ועוד. ובאברבנאל למו"נ שם ספל"ב דחה ראיית הרמב"ם מהגמרא נדרים ושבת (דלקמן רס"ד), דשם "לא דברו חכמים ז"ל מהנבואה כי אם מהשכינה", עיי"ש בארוכה. ואכ"מ.
18. יומא לה, ב.
19. כ"כ בטורי אבן שם. אבל לכאורה, אחר שעלה לנשיאות שוב לא הי' עני, כי נשיא פרנסתו מוטלת על הציבור כו'. והרי הסיפור בגמרא שם דיצאה בת קול שראוי שתשרה עליו שכינה – בפשטות ה"ז כשכבר הי' נשיא.
20. וכן אינו מביאו במקומות שבהערה 10.
21. בבבלי במקומות הנ"ל שבהערה 13 מקדים בנוגע להלל "הי חסיד" לפני "הי עניו" (אבל בר"ח סנהדרין גרס "הי עניו" קודם). ובירושלמי הי"ב (וכן בתוספתא שבהערה הנ"ל) "הוי עניו חסיד". ואכ"מ*.
22. ראה עיון יעקב לע"י נדרים שם "הרי משמעות המקרא דמכח מדת ענוה זכה לנבואה זו בקביעות", וראה גם חדא"ג ב"ב שם. ועוד.
23. ומזה למדין לגבי שאר הנביאים כבגמ' שם "וכולן ממשה". ולכאורה צע"ג שהרי נבואתן חלוקה ולמטה ממעלת נבואת משה בכו"כ פרטים כמש"נ בפרשתנו ומפורט ברמב"ם כאן (ה"ו) בפיה"מ (פ' חלק היסוד הז') בח"פ (פ"ז) במו"נ (ח"ב פל"ה) ועוד. – וראה חדא"ג, עיון יעקב, הרי"ף לע"י נדרים שם. ועוד.
24. וכן מוכח מברייתא דרפב"י (ע"ז כ, ב. וש"נ. ובכמה נוסחאות היא גם סוף סוטה. וראה תויו"ט סוף סוטה) ד"ענוה מביאה .. לידי רוח הקודש"*.
. וראה בארוכה לקו"ש חל"ח ע' 40 ואילך.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 21 עמודים.