55
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
המזבח דחו את השבת26 הוא משום ש"העלה עליהם הכתוב כאילו כולם הקריבו ביום ראשון... ביום אחרון" ולכן "היה נחשב לקרבן ציבור שדוחה שבת". וההוכחה לזה היא מכך ש"לא היה קרבן אחד מהן יותר על חבירו": כיון שהביאו בכל יום אותם קרבנות, מוכיח הדבר, שכל אחד מהם לא היה קרבן מיוחד רק של נשיא זה, אלא גם קרבנות ציבור, ומשום כך היו אותם קרבנות לכל השבטים27.
ה. קרבנות ציבור, אך "לדעתו הקריב"
אך יש להבין: כיצד מתאים ענין זה, שכאילו כל הנשיאים הקריבו את הקרבנות בכל יום ויום כקרבנות ציבור, לנאמר במדרש שלעיל ש"כל אחד ואחד הקריבו לפי דעתו"28?
ומצד שני: אם קרבנות הנשיאים הם גם קרבנות הציבור, היו יכולים כולם להקריב ביום אחד? ובמיוחד, שאכן, מלכתחילה חשבו הנשיאים לנהוג כך29, כנאמר30 "ויקריבו הנשיאים את חנוכת המזבח ביום המשח אותו ויקריבו הנשיאים את קרבנם לפני המזבח" – ולמרות זאת, ציוה הקדוש־ברוך־הוא, שדווקא "נשיא אחד ליום נשיא אחד ליום יקריבו את קרבנם"31?
הכרחי, אפוא, לומר, שיש כאן שני ענינים32: קרבנות הנשיאים היו קרבנות הציבור – "כולם" – אך יחד עם זאת דוקא "משלו הביא"33, ואין מוצאים שצריך להיות "מוסרו יפה יפה"34, ואדרבה: לדעתו הקריב", ומודגש בתורה "זה קרבן נחשון בן עמינדב"35 וכדומה שההקרבה למעשה של כל נשיא שונה בהתאם לדעתו, ולכן הם הוקרבו ביום נפרד, כפי שיוסבר להלן.
ו. הנדבה "לשאת המשכן"
יש ענין נוסף בקשר לנדבת הנשיאים הטעון הסבר:
בטרם הביאו הנשיאים "את קרבנם לחנוכת המזבח", אך יחד עם זאת הם הביאו, לפני כן, "שש עגלות צב ושני עשר בקר"36. והקדוש־ברוך־הוא הורה למשה37 שאת העגלות והבקר יתנו לבני לוי "לשאת המשכן".
הערות
- 26.
- 27. ראה דעת רפב"י הובא לעיל הערה 19.
- 28. ולכאורה דוחק לומר שמדרש זה אתי כדעת רפב"י שס"ל שהקריבו לכוונה אחת (כבהערה הנ"ל).
- 29. רמב"ן פרשתנו ז, ב. אוה"ח שם, י. פנים יפות שם, יא. וראה גם במדב"ר ספי"ב. רא"ם לפרש"י פרשתנו שם. ועוד.
- 30. פרשתנו שם, י.
- 31. שם, יא.
- 32. ולפי המבואר בלקו"ש (שבהערה 19) בדעת רש"י – גם בהכוונות עצמן היו ב' קצוות אלו.
- 33. ספרי ופרש"י פרשתנו ז, יב. במדב"ר פי"ג, ז. שם, יג (בסופו).
- 34. כמו שצ"ל ביחיד כשמוסרו לענין דצבור (ר"ה ז, ריש ע"ב. ועוד).
- 35. ז, יז.
- 36. פרשתנו שם, ג.
- 37. שם ד ואילך.
הטקסט של Ramban on Numbers 7:2 אינו זמין בספריא.
אור החיים על במדבר ז׳:י׳ - הטקסט מספריא
וַיַּקְרִיבוּ הַנְּשִׂיאִים וְגוֹ׳. נִרְאֶה כִּי כֻּלָּם כְּאֶחָד רָצוּ לְהַקְרִיב בְּיוֹם רִאשׁוֹן לַחֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ, שֶׁרָצוּ שֶׁיִּתְחַנֵּךְ מִכֻּלָּם יַחַד, וַה׳ אָמַר נָשִׂיא אֶחָד לַיּוֹם וְגוֹ׳, וְאָמַר כִּי בְּכָל הַשְּׁנֵים עָשָׂר יָמִים יֵחָשֵׁב חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ, וְלָזֶה אַחַר אָמְרוֹ נָשִׂיא אֶחָד וְגוֹ׳ אָמַר פַּעַם אַחֶרֶת לַחֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ לוֹמַר כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְנוּ. וְכָאן לֹא אָמַר ה׳ לְמֹשֶׁה ״קַח מֵאִתָּם״ כְּדֶרֶךְ שֶׁאָמַר לְמַעְלָה, מַשְׁמַע שֶׁלֹּא הָיָה צָרִיךְ רְשׁוּת לָזֶה, כִּי וַדַּאי שֶׁיִּקַּח קָרְבָּנוֹת וְכָל הַמּוּבָא בֵּית ה׳ זָהָב וָכֶסֶף, אֶלָּא לְצַד שֶׁבָּאוּ יַחַד אָמַר ה׳ אֵלָיו כִּי יְסַדְּרֵם נָשִׂיא אֶחָד לַיּוֹם. אֶלָּא שֶׁרָאִיתִי לְרַזַ״ל בְּסִפְרֵי שֶׁאָמְרוּ וְזֶה לְשׁוֹנָם: מַגִּיד שֶׁכְּשֵׁם שֶׁנִּתְנַדְּבוּ הַנְּשִׂיאִים לִמְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן כָּךְ נִתְנַדְּבוּ לַחֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ, וְלֹא קִבֵּל מֹשֶׁה מֵהֶן עַד שֶׁנֶּאֱמַר לוֹ מִפִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר ״יַקְרִיבוּ אֶת קָרְבָּנָם לַחֲנֻכַּת״ וְגוֹ׳, עַד כָּאן. רַזַ״ל דִּיְּקוּ יִתּוּר אָמְרוֹ יַקְרִיבוּ אֶת קָרְבָּנָם שֶׁלֹּא הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר, וְדָרְשׁוּ שֶׁבָּא לְרִשָּׁיוֹן, הָא לָמַדְתָּ שֶׁלֹּא קִבֵּל מֵהֶם. וְיֵשׁ לָנוּ לַחְקֹר זֹאת, לָמָּה יְמָאֵן מֹשֶׁה מִקַּחַת מִיָּדָם נִדְבַת ה׳. וְאֶפְשָׁר שֶׁלֹּא רָצָה לְקַבֵּל מֵהֶם עַד שֶׁיֵּדַע אִם ה׳ חָפֵץ שֶׁהֵם יְחַנְּכוּ הַמִּזְבֵּחַ אוֹ מֹשֶׁה אוֹ אַהֲרֹן, וּמַה גַּם שֶׁלֹּא רָאָה עִמָּהֶם שֵׁבֶט לֵוִי, וְעַיֵּן בִּתְחִלַּת פָּרָשַׁת בְּהַעֲלֹתְךָ מַה שֶׁכָּתַבְנוּ שָׁם, וְהוּא הַדִּין שֶׁהָיָה מִסְתַּפֵּק בְּכָל אֶחָד שֶׁיָּבֹא לַחְנֹךְ הַמִּזְבֵּחַ בְּקָרְבָּנוֹ, אֲבָל זוּלַת זֶה בְּוַדַּאי שֶׁהָיָה מְקַבֵּל.
וַיַּקְרִיבוּ הַנְּשִׂיאִים וְגוֹ׳. אָמַר פַּעַם שְׁנִיָּה וַיַּקְרִיבוּ הַנְּשִׂיאִים, לוֹמַר שֶׁהֵם עַצְמָם טָרְחוּ בַּהֲבָאַת הַנְּדָבָה עַד הַמִּשְׁכָּן, הֲגַם שֶׁהֵם נְשִׂיאִים לֹא חָשׁוּ לִכְבוֹדָם. עוֹד יִרְצֶה שֶׁלֹּא הֵבִיאוּ הַקָּרְבָּן וּנְתָנוּהוּ בְּיַד הַמַּקְרִיב, אֶלָּא הִקְרִיבוּ אוֹתָם לִפְנֵי הַמִּזְבֵּחַ בְּסָמוּךְ לוֹ, לוֹמַר כִּי אֵלּוּ יַקְרִיבוּ רִאשׁוֹנָה בְּאֵין קוֹדֵם לָהֶם, וּכְמוֹ כֵן יְכַוֵּן הַכָּתוּב בְּמַאֲמַר וַיַּקְרִיבוּ אֹתָם לִפְנֵי הַמִּשְׁכָּן הָאָמוּר בָּעֲגָלוֹת, לוֹמַר כִּי הֶקְדֵּשָׁם הוּא לְצָרְכֵי מִשְׁכָּן לָשֵׂאת עֲלֵיהֶם קְרָשָׁיו וְגוֹ׳:
רש"י על במדבר ז׳:י״ב - הטקסט מספריא
ביום הראשון. אוֹתוֹ הַיּוֹם נָטַל עֶשֶׂר עֲטָרוֹת, רִאשׁוֹן לְמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית, רִאשׁוֹן לַנְּשִׂיאִים וְכוּ', כִּדְאִיתָא בְסֵדֶר עוֹלָם:
למטה יהודה. יִחֲסוֹ הַכָּתוּב עַל שִׁבְטוֹ, וְלֹא שֶׁגָּבָה מִשִּׁבְטוֹ וְהִקְרִיב, אוֹ אֵינוֹ אוֹמֵר "לְמַטֵּה יְהוּדָה" אֶלָּא שֶׁגָּבָה מִשִּׁבְטוֹ וְהֵבִיא, תַּ"ל "זֶה קָרְבַּן נַחְשׁוֹן" — מִשֶּׁלּוֹ הֵבִיא (שם):
ביום הראשון ON THE FIRST DAY — That day received ten crowns (was distinguished in ten different ways): it was the same day as was the first day of Creation, the first day on which the princes offered etc., as it is set forth in Seder Olam 7 (cf. Rashi on Leviticus 9:1 and Note 2 thereon).
למטה יהודה [NACHSHON THE SON OF AMINADAB,] OF THE TRIBE OF JUDAH — By these words Scripture merely states his genealogy after his tribe, and they do not mean that he collected the offerings from his tribe and offered them on their behalf. Or perhaps it does state למטה יהודה only to intimate that he collected the offerings from his tribe and then brought them? Scripture, however, states, (v. 17): this was the offering of Nachshon — he brought it of that which was his own (Sifrei Bamidbar 48).
במדבר רבה י״ג:ז׳ - הטקסט מספריא
נַחְשׁוֹן בֶּן עַמִּינָדָב לְמַטֵּה יְהוּדָה (במדבר ז, יב), לָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ נַחְשׁוֹן, עַל שֵׁם שֶׁיָּרַד תְּחִלָּה לַנַּחְשׁוֹל שֶׁבַּיָּם. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה מִי שֶׁקִּדֵּשׁ אֶת שְׁמִי בַּיָּם הוּא יַקְרִיב תְּחִלָּה, וְזֶה הָיָה נַחְשׁוֹן, וְכֵן עָשָׂה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (במדבר ז, יב): נַחְשׁוֹן בֶּן עַמִּינָדָב וגו', יִחֲסוֹ הַכָּתוּב עַל שֵׁם שִׁבְטוֹ, שֶׁבַח לוֹ, שֶׁבַח לְאָבִיו, שֶׁבַח לְשִׁבְטוֹ, אוֹ שֶׁגָּבָה מִשִּׁבְטוֹ וְהֵבִיא, תַּלְמוּד לוֹמַר (במדבר ז, יז): זֶה קָרְבַּן נַחְשׁוֹן בֶּן עַמִּינָדָב, מִשֶּׁלּוֹ הֵבִיא וְלֹא שֶׁגָּבָה מִשִּׁבְטוֹ וְהֵבִיא, אֶלָּא מַה תַּלְמוּד לוֹמַר נַחְשׁוֹן בֶּן עַמִּינָדָב, יִחֲסוֹ הַכָּתוּב עַל שֵׁם שִׁבְטוֹ:
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.