ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך כב בהר שיחה א

143

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

שיחה א

א. יציאת העבד - בשנת השמיטה?

על הפסוק¹ "ושבתה הארץ שבת לה'" – שבשנת השמיטה צריכה ה"ארץ" לנוח, ואסורות מלאכות השדה והכרם וכדומה², מובא ב"זהר"³ הפסוק⁴ "כי תקנה עבד עברי שש שנים יעבוד ובשביעית יצא לחפשי חנם", ומוסבר "דכל בר ישראל .. אית ליה נייחא בשמיטה .. בההוא נייחא דארעא אצטריכו עבדי נייחא (= כל בן ישראל חייב לנוח בשביעית .. במנוחת הקרקע צריכים גם העבדים לנוח) ובגין כך: ובשביעית...".

בפשטות נראה שבזוהר מוסבר שהמשמעות של "ובשביעית יצא לחפשי חנם" איננה לשנה השביעית מאז היותו עבד, אלא ל"שנת השמיטה".

וידועה התמיהה⁵: הלכה נפוצה במקומות רבים בדברי חז"ל היא, שהעבד אינו יוצא לחפשי דוקא בשנת השמיטה, אלא ב"שביעית למכירה"⁶. וכיצד אפוא נאמר בזהר "בההוא נייחא דארעא אצטריכו עבדי נייחא"?

ואין סביר לומר, שהזוהר חולק על כל מאמרי חז"ל בנגלה שבתורה.

ב. קיום המצוה – לכתחילה או בדיעבד?

כדי להבין זאת יש להקדים ולהסביר את הידוע בקשר למצוות, שיש קיום המצוה באופן של "לכתחילה", ויש קיום המצוה באופן של בדיעבד בלבד.

וכמבואר בדברי האחרונים⁷, שהבדל זה שבין לכתחילה לבין בדיעבד קיים אפילו בעניני דאורייתא. ויותר מכך: ענין זה אינו קיים רק בקשר לפרטים צדדיים של המצוה – שאז ניתן להבין שאפילו חסר תנאי זה, קיימו את המצוה – אלא יש מקרים, שמדובר בפרט שבגוף המצוה עצמה, ולמרות זאת אין התנאי מעכב, ומקיימים את המצוה בדיעבד גם ללא פרט זה. וכפי שמובאות לכך דוגמאות רבות, ואב לכולן – הכלל⁸ בעניני קדשים: שנה הכתוב עליו לעכב.

ג. "וספרתם לכם ממחרת השבת"

לפי כלל זה ניתן להבין מספר ענינים

הערות

1. פרשתנו כה, ב.
2. שם, ד.
3. פרשתנו קח, א.
4. משפטים כא, ב.
5. ראה בספרים שצויינו בניצוצי זהר שם. תו"ש למשפטים שם ס"ק ע. וראה מקדש מלך ורמ"ז לזהר שם.
6. מכילתא משפטים שם. ירושלמי קידושין פ"א ה"ב. ועוד (ראה הנסמן בתו"ש שם אות נז).
7. לקח טוב (להר"י ענגל) כלל ה' בארוכה.
8. יומא נא, ב.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 19 עמודים.