111

פריו", תחול בהם עצמם ברכת ה' באופן של הוספה וריבוי – "אני מברך לכם פירות הנטיעות", בדומה לדברי רש"י בפרשת בהר²⁷ "אף בתוך המעיים תהא בו ברכה".

ח. מותר לקיים מצוה זו למען שכרה

אך עדיין אין מובן: במה שונה מצוה זו מכל שאר המצוות, אשר דוקא לגביה: א) התורה אומרת שמותר לקיימה מלכתחילה כדי "להוסיף לכם תבואתו". ב) השכר עצמו שונה משכרן של שאר המצוות, ללא יחס כלל – ברכה ב"פירות הנטיעות", כדלעיל?

משום כך מביא רש"י את מאמרו של רבי עקיבא – "דברה תורה כנגד יצר הרע שלא יאמר אדם...": כיון שקשה מאוד לקיים את המצוה, שהרי היהודי יכול לטעון "ארבע שנים אני מצטער בו חנם" - לכן "התירו" "כנגד יצר הרע", להתכוון לשכר המצוה בעת קיומה. וכדי "להשביע את רצון" היצר הרע מבטיח הקדוש־ברוך־הוא למצוה זו שכר שונה ומיוחד מן הרגיל.

לפי זה מובנים בפשטות דברי רש"י בהמשך "אני ה' – אני ה' המבטיח על כך ונאמן לשמור הבטחתי": כאן אין די בזירוז "נאמן לשלם שכר", כבשאר מצוות, כי מדובר כאן על מצוה שאדם מקיימה מלכתחילה למען שכרה, ולולא זאת לא היה היצר הרע מאפשר לו לקיימה,

לכן משמעותן של המילים "אני ה'" כאן היא "המבטיח על כך ונאמן לשמור הבטחתי", מכיון שזה הבטחה של הקדוש־ברוך־הוא ושהוא "נאמן לשמור הבטחתו", מסתפק בכך גם היצר הרע, והוא מוכרח להסכים לקיום המצוה²⁸.

ט. רבי עקיבא במצב דומה

אך אצל תלמיד ממולח יכולה עדיין להתעורר שאלה: כיצד ייתכן שבמצוה זו ישנו© כל כך מיתר המצוות – שמתירים לקיימה למען שכר, ויחד עם זאת מבטיחים שכר מיוחד במינו – וכל זאת לצורך מי שנמצא במצב שפל כל כך, שהדרך היחידה להשפיע עליו היא באופן של "כנגד היצר הרע"?

לכך מציין רש"י שאלה הם דבריו של רבי עקיבא, הוא אשר אמר "ואהבת לרעך כמוך... זה כלל גדול בתורה"²⁹. כמו כן רבי עקיבא "היה רגיל לזכות את ישראל"³⁰. ולפי שיטת רבי עקיבא, שלימוד זכות על כל יהודי והנסיון לעזור לו וכדומה זהו כלל גדול בתורה – מובן מדוע התורה מתעסקת עם כל יהודי ודואגת גם למי שזקוק ל"דברה תורה כנגד יצר הרע".

לכן מדייק רש"י בלשונו "היה רבי עקיבא אומר", שהוא נהג לחזור בתמידות