96
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
שיחה ב
אחרי
א. "ולא תטמאו בהם אני ה' אלקיכם"
בסוף פרשתנו מסיימת התורה את פרשת העריות בהוראה1: "ושמרתם את משמרתי לבלתי עשות מחוקות התועבות... ולא תטמאו בהם אני ה' אלקיכם".
רש"י מצטט את המילים "ולא תטמאו בהם אני ה' אלקיכם" ומפרש: "הא אם תטמאו איני אלקיכם ואתם נפסלים מאחרי ומה הנאה יש לי בכם ואתם מתחייבים כליה, לכך נאמר אני ה' אלקיכם".
הסיבה לכך שרש"י אינו מפרש את המילים "אני ה' אלקיכם" כפי פירושו בפרשת וארא2 "אני ה' נאמן ליפרע... אני ה' נאמן ליתן שכר", ובמיוחד ששם הוא אומר שכך "אני ה'" "נדרש בכמה מקומות", היא, כדברי המפרשים3: הענין של "אני ה' – נאמן לשלם שכר" ו"ליפרע" כבר מופיע לפני כן4 בפרשה, ואין מקום לחזור על כך שוב. ולכן הכרחי לומר, שהמשמעות של "אני ה' אלקיכם" כאן היא חדשה5.
אך יש להבין את פירוש רש"י:
מן המילים "ולא תטמאו בהם אני ה' אלקיכם" ניתן, לכאורה, לדייק רק את ההיפך – מכלל הן אתה שומע לאו6 – "הא אם תטמאו איני אלקיכם". אך מנין לומד רש"י את הפרטים האחרים שהוא מוסיף לאחר מכן7: "ואתם נפסלים מאחרי ומה הנאה יש לי בכם ואתם מתחייבים כליה"?
אמנם, פירוש זה מופיע ב"תורת כהנים"8, אך, כאמור מספר פעמים, אין דרכו של רש"י בפירושו על התורה, לצטט את דרשות חז"ל
הערות
- 1. יח, ל.
- 2. בתחלתה (ו, ב).
- 3. גו"א כאן. בש"ך עה"ת כאן כתב, דהוקשה לרש"י "שכל מקום שנאמר אני ה' .. אצל עונש (פירושו) אני נאמן ליפרע וכאן הוא אמור אצל עונש .. והעונש כבר אמור שאמר .. ונכרתו, לזה ארז"ל שזה העונש האמור לעיל .. מתחייבים כלי' שהיא הכרת". וצ"ע לפענ"ד, שהרי לכאורה החידוש ב"אני ה' – נאמן ליפרע" הוא (לא שחייבים עונש, כ"א) שהקב"ה "נאמן ליפרע" (וראה רש"י וארא ו, ג. שם, ו). וא"כ גם אם "העונש כבר אמור" יש להוסיף "אני ה'" (שהקב"ה נאמן ליפרע עונש זה). וראה ג"כ פרש"י פרשתנו (יח, ה): וחי בהם, לעוה"ב .. אני ה', נאמן לשלם שכר.
- 4. יח, ו (לשלם שכר). פי' הב' ברש"י שם, ב (וראה בארוכה לקמן סעיף ב) – ב' הענינים. פרש"י שם, ה (לפי' הא' בד"ה ושמרתם. משא"כ לפי' הב' לכאורה לא קאי על עריות (ראה רש"י שם, ד). ואכ"מ).
- 5. ראה גם ס' זכרון ושפ"ח כאן.
- 6. פרש"י יתרו כ, יב. ובכ"מ.
- 7. ראה גם חי' ופי' מהרי"ק (לבעהמ"ח שו"ת מהרי"ק) על פרש"י (ירושלים, תשל"א): יש לעיין מה זה שהאריך רש"י כו'. – אבל מבאר רק לשון רש"י (וקשר ג' הענינים), אבל אינו מבאר מהו ההכרח בפפש"מ לפרטי הלשונות שבפרש"י.
- 8. עה"פ.
רש"י על שמות ו׳:ג׳ - הטקסט מספריא
וארא. אֶל הָאָבוֹת:
באל שדי. הִבְטַחְתִּים הַבְטָחוֹת וּבְכֻלָּן אָמַרְתִּי לָהֶם אֲנִי אֵל שַׁדַּי:
ושמי ה' לא נודעתי להם. לֹא הוֹדַעְתִּי אֵין כְּתִיב כָּאן אֶלָּא לֹא נוֹדַעְתִּי, לֹא נִכַּרְתִּי לָהֶם בְּמִדַת אֲמִתּוּת שֶׁלִּי, שֶׁעָלֶיהָ נִקְרָא שְׁמִי ה', נֶאֱמָן לְאַמֵּת דְּבָרַי, שֶׁהֲרֵי הִבְטַחְתִּים וְלֹא קִיַּמְתִּי:
וארא AND I APPEARED — to the patriarchs.
באל שדי BY THE NAME OF GOD ALMIGHTY — I made certain promises to them and in the case of all of these I said unto them, “I am God Almighty”.
ושמי ה׳ לא נודעתי להם BUT BY MY NAME THE LORD WAS I NOT KNOWN TO THEM — It is not written here לא הודעתי [My name the Lord] I did not make known to them, but לא נודעתי [by My name, the Lord], was I not known [unto them] — i. e. I was not recognised by them in My attribute of “keeping faith”, by reason of which My name is called ה׳, which denotes that I am certain to substantiate My promise, for, indeed, I made promises to them but did not fulfill them [during their lifetime].
רש"י על שמות כ׳:י״ב - הטקסט מספריא
למען יארכון ימיך. אִם תְּכַבֵּד יַאֲרִיכוּן וְאִם לָאו יִקְצְרוּן, שֶׁדִּבְרֵי תוֹרָה נוֹטָרִיקוֹן הֵם נִדְרָשִׁים – מִכְּלַל הֵן לָאו וּמִכְּלַל לָאו הֵן (מכילתא):
למען יארכון ימיך THAT THY DAYS MAY BE LONG — If thou honourest them they will be long, and if not, they will be shortened — for the words of the Torah may be explained as concise statements: from what is included in a positive statement we may infer the negative and from what is included in a negative statement we may infer the positive (Mekhilta).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.