89
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
שיחה א
א. הציווי על לבישת בגדי הבד
בתחילת פרשתנו כאשר מסופר "ויאמר ה' אל משה דבר אל אהרן וגו' ואל יבא בכל עת אל הקודש... בזאת יבא אהרן אל הקודש", נאמר1: "כתונת בד קודש ילבש..."
רש"י מצטט את המילים "כתונת בד גו'", ומפרש: "מגיד שאיננו משמש לפנים2 בשמונה בגדים שהוא משמש בהם בחוץ, שיש בהם זהב3, לפי שאין קטיגור נעשה סניגור4, אלא בארבעה, ככהן הדיוט, וכולן של בוץ".
המשמעות הפשוטה של פירוש רש"י, לכאורה היא5: כוונתו היא לתרץ מדוע נכתב כאן הציווי על לבישת הבגדים – "כתונת בד קודש ילבש... בגדי קודש הם... ולבשם" – כציווי חדש, בעוד אשר ציווי זה כבר מופיע במפורש בפרשת תצוה6, הן עצם החובה של הכנת הבגדים, והן החובה של לבישתם "בבואם אל אהל מועד או בגשתם אל המזבח לשרת בקודש ולא ישאו עון ומתו..."7. מה מחדש הציווי שנאמר לאהרן?
על כך מבאר רש"י, שכוונת הפסוק כאן איננה למנות את בגדי הכהונה ולהזכיר את חובת לבישתם בשעת הכניסה לעבוד בקודש, אלא "מגיד" – כוונת הפסוק היא, שהכהן הגדול חייב ללבוש רק בגדים אלו, ולא את "שמונת הבגדים", שאודותם למדנו לפני כן בפרשת תצוה, שבהם משמש הכהן הגדול תמיד.
ב. השאלות המתעוררות על לשון רש"י
אך עדיין יש להבין:
בדרך כלל מוסיף רש"י את המילה "מגיד" בפירושו, כאשר דבריו של רש"י אינם נאמרים במפורש בפשט הפסוק, אלא "מגיד" – הפסוק בא לומר דבר מסויים, בנוסף על הנאמר במפורש8. ואין מובן כאן: הענין של לבישת ארבעה בגדים בלבד, ולא שמונה בגדים, נאמר במפורש בפסוק?
כן יש להבין את לשונו של רש"י בסיום הפירוש "אלא בארבעה, ככהן הדיוט, וכולן של בוץ":
הערות
- 1. טז, ד.
- 2. כ"ה בדפוסי רש"י שלפנינו. וכ"ה גם בדפוס ראשון ובא' מכת"י רש"י (שתח"י) – "בפנים". ובדפוס שני ובכמה כת"י רש"י ליתא תיבת "לפנים".
- 3. בדפוס ראשון וא' מכת"י רש"י (שתח"י) ליתא "שיש בהם זהב". אבל כ"ה בשאר הדפוסים וכת"י רש"י (שתח"י).
- 4. מקורו בגמ' ר"ה כו, א. דיעה הא' בויק"ר פכ"א, יו"ד. ירושלמי יומא פ"ז ריש ה"ג.
- 5. ראה גו"א, דבק טוב ושפ"ח כאן.
- 6. כח, ב ואילך.
- 7. שם כח, מג.
- 8. ראה לדוגמא פרש"י פרשתנו יח, ג. ובכ"מ.
ויקרא רבה כ״א:י׳ - הטקסט מספריא
רַבִּי חֲנִינָא וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי חֲבֵרִין דְּרַבָּנָן אָמְרוּ מִפְּנֵי מָה כֹּהֵן גָּדוֹל מְשַׁמֵּשׁ בִּשְׁמוֹנָה בְּגָדִים, אֶלָּא כְּנֶגֶד מִילָה שֶׁהִיא לִשְׁמוֹנָה יָמִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (מלאכי ב, ה): בְּרִיתִי הָיְתָה אִתּוֹ הַחַיִּים וְהַשָּׁלוֹם. רַבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אָמַר מִפְּנֵי מָה אֵין כֹּהֵן גָּדוֹל נִכְנַס בְּבִגְדֵי זָהָב, אֶלָּא אֵין קָטֵיגוֹר נַעֲשָׂה סָנֵיגוֹר, כְּדֵי שֶׁלֹּא לִתֵּן פִּתְחוֹן פֶּה לַשָּׂטָן לְקַטְרֵג וְלוֹמַר אֶתְמוֹל עָשׂוּ לָהֶם אֱלֹהֵי זָהָב וְהַיּוֹם הֵם מְבַקְּשִׁים לְשַׁמֵּשׁ בְּבִגְדֵי זָהָב. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אוֹמֵר בִּשְׁבִיל לָחוּס עַל מָמוֹנָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל, רַבִּי לֵוִי אָמַר מִפְּנֵי גַאֲוָה, עַל שׁוּם (משלי כה, ו): אַל תִּתְהַדַּר לִפְנֵי מֶלֶךְ.
תלמוד ירושלמי יומא ז׳:ג׳ - הטקסט מספריא
משנה: כֹּהֵן גָּדוֹל מְשַׁמֵּשׁ בִּשְׁמוֹנָה כֵלִים וְהַהֶדְיוֹט בְּאַרְבָּעָה. בִּכְתֹנֶת וּמִכְנָסַיִים מִצְנֶפֶת וְאַבְנֵט. מוֹסִיף עָלָיו כֹּהֵן גָּדוֹל חוֹשֶׁן וְאֵפוֹד וּמְעִיל וָצִיץ. בְּאֵלוּ נִשְׁאָלִין בְּאוּרִים וְתוֹמִּים וְאֵין נִשְׁאָלִין בָּהֶן לְהֶדְיוֹט אֶלָּא לַמֶּלֶךְ וּלְבֵית דִּין וּלְמִי שֶׁצּוֹרֶךְ הַצִּיבּור בּוֹ:
הלכה: מִפְּנֵי מַה כֹּהֵן גָּדוֹל מְשַׁמֵּשׁ בִּשְׁמוֹנָה כֵלִים. רִבִּי חֲנַנְיָה חֲבֵרוֹן דְּרַבָּנִן אָמַר. כְּנֶגֶד הַמִּילָה שֶׁהִיא לִשְׁמוֹנֶה יָמִים. עַל שֵׁם בְּרִיתִי הָיְתָה אִתּוֹ. מִפְּנֵי מַה אֵינוֹ מְשַׁמֵּשׁ בְּבִגְדֵי זָהָב. מִפְּנֵי הַגַּאֲוָה. אָמַר רִבִּי סִימוֹן. עַל שֵׁם אַל תִּתְהַדַּר לִפְנֵי מֶלֶךְ. אָמַר רִבִּי לֵוִי. שֶׁאֵין קַטֵּיגוֹר נַעֲשֶׂה סֻנֵיגוֹר. אֶתְמוֹל כָּתוּב בָּהֶם וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם אֱלֹהֵי זָהָב. וְעַכְשָׁיו הוּא עוֹמֵד וּמְשַׁמֵּשׁ בְּבִגְדֵי זָהָב.
תַּנֵּי רִבִּי חִיָיה. וּלְבֵשָׁם. וּבָלוּ שָׁם. שָׁם הָיוּ גְנוּזִין. שָׁם הָיוּ מַרְקִיבִין וְלֹא הָיוּ כְשֵׁירִים לְיוֹם הַכִּיפּוּרִים הַבָּא. [תַּנֵּי. רִבִּי דוֹסָא אוֹמֵר. כְּשֵׁרִים הֵם לְכֹהֵן הֶדְיוֹט.] תַּנֵּי. רִבִּי אוֹמֵר. שְׁתֵּי תְּשׁוּבוֹת בַּדָּבָר. אַחַת בְּבִגְדֵי כֹהֵן גַּדוֹל. וְאַחַת בְּבִגְדֵי כֹהֵן הֶדְיוֹט. תַּנֵּי. לֹא נֶחְלְקוּ רִבִּי וְרִבִּי אֶלְעָזָר בֵּירִבִּי שִׁמְעוֹן עַל אַבְנֵיטוֹ שֶׁלְּכֹהֵן גָּדוֹל בְּיוֹם הַכִּיפּוּרִים שֶׁהוּא שֶׁלְבּוּץ וְעַל שְׁאָר יְמוֹת הַשָּׁנָה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ כִּלְאַיִם. וְעַל מַה נֶחְלְקוּ. עַל אַבְנֵיטוֹ שֶׁלְּכֹהֵן הֶדְיוֹט. שֶׁרִבִּי אוֹמֵר. יֵשׁ בּוֹ כִּלְאַיִם. וְרִבִּי אֶלְעָזָר בֵּירִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. אֵין בּוֹ כִּלְאַיִם. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. טַעֲמֵיהּ דְּרִבִּי. וְעָשִׂיתָ לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו כָּכָה כְּכֹל אֲשֶׁר צִוִּיתִי אוֹתָכָה. מַה בִגְדֵי אַהֲרֹן יֵשׁ בּוֹ כִּלְאַיִם. אַף בִּגְדֵי בָנָיו יֵשׁ בָּהֶן כִּלְאַיִם. מָה עֲבַד לָהּ רִבִּי אֶלְעָזָר בֵּירִבִּי שִׁמְעוֹן. מַה אַהֲרֹן בָּרָאוּי לוֹ. אַף בָּנָיו בָּרָאוּי לָהֶן.
אָמַר רִבִּי סִימוֹן. כְּשֵׁם שָׁהַקָּרְבָּנוֹת מְכַפְּרִין כָּךְ הַבְּגָדִים מְכַפְּרִין. בִּכְתוֹנֶת וּמִכְנָסַיִם מִצְנֶפֶת וְאַבְנֵט. כְּתוֹנֶת הָיְתָה מְכַפֶּרֶת [לוֹבְשֵׁי כִלְאַיִם. אִית דְּבָעֵי מֵימַר.] עַל שׁוֹפְכֵי דָמִים. כְּמָה דַאַתְּ אָמַר וַיִּטְבְּלוּ אֶת הַכֻּתּוֹנֶת בַּדָּם. מִכְנָסַיִים הָיָה מְכַפֵּר עַל גִּילּוּי עֲרָיוֹת. כְּמָה דַאַתְּ אָמַר וַעֲשֵׂה לָהֶם מִכְנְסֵי בָד לְכַסּוֹת בְּשַׂר עֶרְוָה. מִצְנֶפֶת הָיְתָה מְכַפֶּרֶת עַל גַּסֵּי הָרוּחַ. כְּמָה דַאַתְּ אָמַר וַיָּשֶׂם אֶת הַמִּצְנֶפֶת עַל רֹאשׁוֹ. אַבְנֵט הָיָה מְכַפֵּר עַל [הַגַּנָּבִים. וְאִית דְּבָעֵי מֵימַר עַל] הָעוֹקְמָנִים. אָמַר רִבִּי לֵוִי. שְׁלֹשִׁים וּשְׁתַּיִם אַמָּה הָיָה בוֹ וְהָיָה מְעַקְּמוֹ לְכָאן וּלְכָאן. חוֹשֶׁן הָיָה מְכַפֵּר עַל מַטֵּי הַדִּין. כְּמָה דַאַתְּ אָמַר וְעָשִׂיתָ חוֹשֶׁן מִשְׁפָּט. אֵפוֹד הָיָה מְכַפֵּר עַל עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה. כְּמָה דַאַתְּ אָמַר אֵין אֵפוֹד וּתְרָפִים. מְעִיל. רִבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹנָתָן דְּבֵית גּוּבְרִין. שְׁנֵי דְבָרִים לֹא הָיְתָה בָהֶן כַּפָּרָה. וְקָבְעָה לָהֶן הַתּוֹרָה כַפָּרָה. וְאֵילּוּ הֵן. הָאוֹמֵר לְשׁוֹן הָרַע. וְהַהוֹרֵג נֶפֶשׁ בִּשְׁגָגָה. הָאוֹמֵר לְשׁוֹן הָרַע לֹא הָיְתָה לֹו כַּפָּרָה וְקָבְעָה לֹו הַתּוֹרָה כַפָּרָה זוֹגֵי הַמָּעִיל. וְהָיָה עַל אַהֲרֹן לְשָׁרֵת וְנִשְׁמַע קוֹלוֹ. יְבֹא קוֹל וְיכַפֵּר עַל קוֹל. הַהוֹרֵג נֶפֶשׁ לֹא הָיְתָה לֹו כַּפָּרָה. וְקָבְעָה לֹו הַתּוֹרָה כַפָּרָה מִיתַת כֹּהֶן גָּדוֹל. וְיָשַׁב בָּהּ עַד מוֹת הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל.
תַּנֵּי. רִבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר. נֶאֶמְרָה כַפָּרָה בִּפְנִים וְנֶאֶמְרָה כַפָּרָה בַּחוּץ. מַה כַפָּרָה הָאֲמוּרָה בִּפְנִים בֶּן הַבָּקָר מְכַפֵּר עַל שׁוֹפָכֵי דָמִים. אַף כַפָּרָה אֲמוּרָה בַּחוּץ בֶּן הַבָּקָר מְכַפֵּר עַל שׁוֹפָכֵי דָמִים. כָּאן בְשׁוֹגֵג. כָּאן בְּמֵזִיד. שַׁנְיָיא הִיא עֶגְלָה עֲרוּפָה בֵּין שׁוֹגֵג בֵּין מֵזִיד. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. כָּאן עַל חֵט יָדוּעַ. וְכָאן עַל חֵט שֶׁאֵינוֹ יָדוּעַ.
צִיץ. אִית דְּבָעֵי מֵימַר. עַל הַגּוֹדְפָנִים. אִית דְּבָעֵי מֵימַר. עַל עַזֵּי פָנִים. מָאן דְּאָמַר. עַל הַגּוֹדְפָנִין. נִיחָא. דִּכְתִיב וַתִּטְבַּע הָאֶבֶן בְּמִצְחוֹ. וּכָתִיב וְהָיָה עַל מִצְחוֹ תָּמִיד. מָאן דְּאָמַר. עַל עַזֵּי פָנִים. וּמֵצַח אִשָּׁה זוֹנָה הָיָה לָךְ.
וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמָם אוּרִים. שֶׁהֵן מֵאִירִין לְיִשְׂרָאֵל. וְתוּמִּים. שֶׁהֵן מְתִימִין לִפְנֵיהֶם אֶת הַדֶּרֶךְ. שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל תְּמִימִין הָיוּ מְכַוְונִין לָהֵן אֶת הַדֶּרֶךְ. שֶׁכֵּן מָצָאנוּ (שֶׁוִודוּ) [שֶׁבִּידּוּ] לָהֶן בְּגֶבַע בִּנְיָמִן. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה. חַס וְשָׁלוֹם לֹא (וִודוּ) [בִידוּ] לָהֶם בְּגֶבַע בִּנְיָמִן. שֶׁבָּרִאשׁוֹנָה אָמַר עֲלֵה וְלֹא אָמַר נְתַתִּיו. וּבַשְּׁנִיָיה אָמַר עֲלֵה וְאָמַר נְתַתִּיו.
וְאֵין נִשְׁאֲלִין שְׁתֵּי שְׁאֵילוֹת כְּאַחַת. אִם נִשְׁאֲלוּ. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. מֵשִׁיבוֹ עַל הָרִאשׁוֹנָה וְאֵין מֵשִׁיבוֹ עַל הַשְּׁנִיָיה. וְאִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. מֵשִׁיבוֹ עַל הַשְּׁנִיָיה וְאֵינוֹ מֵשִׁיבוֹ עַל הָרִאשׁוֹנָה. וְאִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. אֵינוֹ מֵשִׁיבוֹ לֹא עַל הָרִאשׁוֹנָה וְלֹא עַל הַשְּׁנִיָיה. מָאן דָּאָמַר. מֵשִׁיבוֹ עַל הָרִאשׁוֹנָה וְאֵינוֹ מֵשִׁיבוֹ עַל הַשְּׁנִיָיה. מִן הָדָא וַיֹּאמֶר דָּוִד יְי אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וגו׳. הֲיַסְיגִּרוּנִי בַעֲלֵי קְעִילָה בְיָדוֹ וגו׳. [הֲיֵרֵד שָׁאוּל. דָּוִד לֹא שָׁאַל כְּהוֹגֶן. לָא צוֹרְכָא דְלָא. הֲיֵרֵד שָׁאוּל. וְאִם יֵרֵד יַסְגִּירוּנִי בַעֲלֵי קְעִילָה בְיָדוֹ.] מָאן דָּאָמַר. מֵשִׁיבוֹ עַל הַשְּׁנִיָיה. וְאֵינוֹ מֵשִׁיבוֹ עַל הָרִאשׁוֹנָה. מִן הָדָא וַיֹּאמֶר דָּוִד הֲיַסְגִּירוּנִי בַּעֲלֵי קְעִילָה אוֹתִי וגו׳. מָאן דָּאָמַר. אֵינוֹ מֵשִׁיבוֹ לֹא עַל הָרִאשׁוֹנָה וְלֹא עַל הָאַחֲרוֹנָה. וַיִּשְׁאַל דָּוִד בַּיי לֵאמֹר אֶרְדֹּף אַחֲרֵי הַגְּדוּד הַזֶּה הַאַשִּׂיגֶנּוּ. דָּוִד בִּיקֵּשׁ עָלֶיהָ רַחֲמִים. יְי אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הַגֶּד נָא לְעַבְדֶּךָ. תֵּדַע לָךְ. שֶׁהֲרֵי שְׁתַּיִם שָׁאַל וְהֵשִׁיבוֹ שָׁלֹשׁ. וַיֹּאמֶר רְדוֹף כִּי הַשֵּׂג תַּשִּׂיג וְהַצֵּל תַּצִּיל. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. הַקּוֹל הָיָה שׁוֹמֵעַ. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. הַכְּתָב בּוֹלֵט. מָאן דָּאָמַר. הַקּוֹל הָיָה שׁוֹמֵעַ. נִיחָא. דִּכְתִיב וַיִּשְׁמַע אֶת הַקּוֹל. מָאן דָּאָמַר. הַכְּתָב הָיָה בוֹלֵט. וְהָא לֵית חֶי״ת בִּשְׁבָטִים וְלֹא צַדֵּ״י [וְלֹא קוּ״ף] בִּשְׁבָטִים. אַבְרָהָם יִצְחָק יַעֲקֹב כָּתוּב עֲלֵיהֶן. וְהָא לֵית טֵי״ת בִּשְׁבָטִים. כָּל אֵלֶּה שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל הָיָה חָקוּק עֲלֵיהֶן.
רש"י על ויקרא י״ח:ג׳ - הטקסט מספריא
כמעשה ארץ מצרים. מַגִּיד שֶׁמַּעֲשֵׂיהֶם שֶׁל מִצְרִיִּים וְשֶׁל כְּנַעֲנִיִּים מְקֻלְקָלִים מִכָּל הָאֻמּוֹת, וְאוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁיָּשְׁבוּ בוֹ יִשְׂרָאֵל מְקֻלְקָל מִן הַכֹּל:
אשר אני מביא אתכם שמה. מַגִּיד שֶׁאוֹתָן עֲמָמִין שֶׁכִּבְּשׁוּ יִשְֹרָאֵל מְקֻלְקָלִים מִכֻּלָּם (שם):
ובחקתיהם לא תלכו. מַה הִנִּיחַ הַכָּתוּב שֶׁלֹּא אָמַר? אֶלָּא אֵלּוּ נִימוֹסוֹת שֶׁלָּהֶן — דְּבָרִים הַחֲקוּקִין לָהֶם — כְּגוֹן טַרְטִיָּאוֹת וְאִצְטַדִיָּאוֹת, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, אֵלּוּ דַּרְכֵי הָאֱמוֹרִי שֶׁמָּנוּ חֲכָמִים (שם):
כמעשה ארץ מצרים AFTER THE DEEDS OF THE LAND OF EGYPT… [SHALL YE NOT DO] — This tells us that the deeds of the Egyptians and the Canaanites were more corrupt than those of all other nations, and that the district of Egypt in which the Israelites had resided (אשר ישבתם בה) was even more corrupt than all the rest of Egypt (Sifra, Acharei Mot, Section 8 3).
אשר אני מביא אתכם שמה [AND AFTER THE DEEDS OF THE LAND OF CANAAN] WHITHER I BRING YOU [SHALL YE NOT DO] — This again tells us that those Canaanitish clans whom Israel subdued were more corrupt than all the others of them (Sifra, Acharei Mot, Section 8 4).
ובחקתיהם לא תלכו NEITHER SHALL YE WALK IN THEIR ORDINANCES — What has Scripture left unsaid when it spoke of the deeds of the Egyptians and Canaanites that it felt compelled to add ובחקתיהם לא תלכו But by these latter words it refers to their social customs — things which have assumed for them the character of a law as, for instance, the frequenting of theaters and race-courses. Rabbi Meir, however, said: These (חקתיהם) refer to the "ways of the Amorites" (superstitious practices) which our Rabbis have enumerated (Shabbat 67a; Sifra, Acharei Mot, Section 8 8; cf. also Tosefta Shabbat 7).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.