ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך כב תזו"מ שיחה א

76

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

שיהיה בימות המשיח ובתחיית המתים אינו דבר נפרד מן הגלות, אלא זוהי ה"צמיחה" הצומחת מעבודת ה"זריעה" בזמן הגלות.

וזוהי ההוראה הנלמדת משמות הפרשות "תזריע מצורע" בעבודתו הרוחנית של כל אחד:

יהודי צריך ללמוד תורה ולקיים מצוות מתוך קבלת עול, משום שכך ציוה הקדוש־ברוך־הוא.

והוא עלול לחשוב שאין כלל חשיבות לתוצאה של העבודה ולהשפעתה⁵⁹,

– על כך נלמדת ההוראה, שיחד עם ענין קבלת העול, צריך לחוש ב"מעשינו ועבודתינו" בתקופת הגלות שזהו ענין של "תזריע" הגורם ל"צמיחה", לגילוי של משיח צדקנו. וממילא, שהגילויים שלעתיד לבוא אינם ענין נפרד, אלא הם המשך ותוצאה של העבודה הרוחנית בתקופת הגלות, בדומה ל"תזריע־מצורע", כדלעיל – הצמיחה הנובעת מהעבודה בגלות.

ט. חיבור חזק בין "תזריע" לבין "מצורע"

אך בקשר שבין העבודה הרוחנית בתקופת הגלות (תזריע) לבין ביאת המשיח (מצורע) יש מספר אופנים: אמנם, כל יהודי מאמין בביאת המשיח ו"מחכה לביאתו", כי זהו אחד מעיקרי האמונה שבהם שוים כל ישראל – אך בכל זאת ייתכנו הבדלים עד כמה קשורה אמונה זו עם לימוד התורה וקיום המצוות, עם "מעשינו ועבודתינו" של היהודי:

יהודי יכול ללמוד תורה ולקיים מצוות מתוך ידיעה שזהו "תזריע", שזה מביא את המשיח, אך אין הדבר קשור "אליו", ואל עבודתו, כי – א) הוא אינו לומד תורה ומקיים מצוות למטרה זו. ב) לא אכפת לו שהגאולה תגיע מאוחר יותר (קריאת פרשת מצורע בשבוע בפני עצמו) ואף בדור אחר ח"ו. "הוא" מסתפק ושבע רצון בכך שהוא לומד תורה ומקיים מצוות, ומכין את הזריעה לגאולה.

על כך נלמדת ההוראה, שברוב השנים שתי פרשות אלו מחוברות, ויש כלל גדול בתורה, שעל הרוב תדבר⁶⁰, והלכה עיקרית קובעת למעשה בפועל שאזלינן בתר רובא⁶¹ –

כלומר, צריך להיות חיבור בין תזריע לבין מצורע, והחיבור צריך להיות מושלם כל כך, עד אשר – כמנהג ישראל בכל מקום – שכאשר שואלים ביום ראשון של השבוע, או בימים אחרים, איזה שבוע זה, עונה היהודי בפשטות: של פרשת תזריע־מצורע,

עבודתו של היהודי בתקופת הגלות

הערות

59. ובל' הידוע אילו נצטווה לחטוב עצים (לקו"ת שלח (מ, א). וראה מו"נ ח"ג פנ"א בהערה).
60. מו"נ ח"ג פל"ד.
61. חולין יא, א. ובכ"מ.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 14 עמודים.