17

היא הגלויה והחסד בהעלם, ולפעמים להיפך.

לכן מחלק זאת ה"זהר" לשני דברים שונים: "אריא תקיפא רביעא על טרפיה", כאשר מדובר בדרגה שבה קו הגבורה שבארי גלוי, וקו החסד הוא בהעלם. ולאחר מכן נאמר "אריה רברבא רביע על קרבנא", כאשר מדובר על הדרגה שבה קו החסד שבארי גלוי, וקו הגבורה הוא בהעלם.

אך יש להבין: מהי הסיבה להבדל בין שני המקרים, אם קו הגבורה יהיה בגלוי או קו החסד?

ד. השינוי מקו הגבורה לקו החסד נעשה על ידי הציווי והכח מלמעלה

נתן להבין את הדברים מכך שלפני שמובא בזהר הענין השני – "כאריה רברבא רביע על קרבנא" – מקדים הזהר ואומר:

א) שזה כמשל על המלך ששלחו לו דורון אשר מצא חן בעיניו, והוא אמר לעבדו "זיל וטול דורון דא דאייתיאו לי" (=קח דורון זה שהביאו לי), כך "אמר קודשא בריך הוא לאוריא"ל זיל וקבל דורונא דבני קריבין קמאי" (=קח את הדורון שמקריבים לי בני).

ב) שעל ענין זה נאמר¹⁵ "ותצא אש מלפני ה' ותאכל על המזבח את העולה..." – "דא אוריא"ל דנחית בחיזו דאשא... לקבלא דורונא" (=זהו אוריא"ל, אשר יורד בדמות האש... לקבל את הדורון). ועל כך נאמר בזהר "ואתחזי כאריה רברבא רביע על קרבנא"

לפי זה יש לומר, שבענין של אוריא"ל – האריה האוכל את הקרבנות, יש שני אופנים¹⁶:

א) כפי שהוא מצד עצמו, שאז העיקר בו הוא קו הגבורה – "אריא תקיפא רביע על טרפיה".

ב) כאשר "אמר הקדוש־ברוך־הוא לאוריא"ל זיל וקביל דורונא", כאשר ניתן לו הציווי והכח מלמעלה לקבל את הקרבנות, על ידי שמורגש בהקרבתו של האדם שהוא מביא את הקרבן כדורון (כדלהלן) – אז נהפכת הגבורה לחסד, ולפיכך קו החסד גלוי אצלו.

ולכן מקשר הזהר דוקא חלק זה עם "ותצא אש מלפני ה'..." – כי "ותצא אש..." היה בשמיני למילואים, והשינוי אשר באש שבדמות "אריה רברבא..." לעומת "אריה תקיפא...", אשר התרחש לאחר ש"אמר קודשא בריך הוא לאוריא"ל", כדלעיל, הוא בדומה לשינוי ולחידוש אשר בשמיני למילואים לעומת שבעת ימי המילואים.

ה. שתי הדרגות שבהשראת השכינה

כבר דובר בהרחבה¹⁷ אודות מאמר