15

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

לאחר מכן ישנם עצי המערכה, שמנדבים ומביאים אותם אל הלשכה – זמן עצי הכהנים והעם. כנגדם ישנן ה"מיוחסות", שהרי מעלת היחוס קשורה בעיקר לבנים – "אין האשה אלא לבנים", וכפי שמבאר רש"י: "אם בניך יהיו מיוחסין הכל קופצין עליהם...", בדומה לעצי המערכה שהם הכשרה לקרבן אחר.

וכריתת העצים למערכה, בהיותם חול ואינם קשורים לקודש – דומה ל"מכוערות" שבהן", שאין בהן מעלות גלויות. אך מצד שני, דוקא אצל ה"מכוערות" מורגשת המעלה של "קחו מקחכם לשם שמים" – לא האדם לעצמו, אלא רק לפי רצון ה', כאמור לפני כן, שדוקא בכריתת העצים למערכה מתבטאת המסירות לפעול "לשם שמים" ללא כל תחושה של ישות עצמית.

י. ההוראה: קירוב הזולת לה'

וזוהי ההוראה הנלמדת בעבודתו הרוחנית של כל אחד ואחד:

יש הסוברים, שהשמחה בעבודת ה' היא דוקא כאשר "הופכים עולמות" – לומדים את כל התורה כולה וכדומה.

אך כאשר פועלים בסיוע ליהודי אחד להתקרב לה', הרי אז "לשמחה – ובפרט שמחה גדולה – מה זו עושה"53 –

אלא, ההוראה הנלמדת היא: אמנם, אילו היתה ליהודי אפשרות לפעול יותר למען שלימותו העצמית, והוא לא פעל זאת, מגיע לו על כך עונש וכדומה,

אך מצד שני – אין עבירה מכבה מצוה54. ולגבי מצוה זו – לסייע ליהודי אחר ל"יקריב מכם קרבן לה'" – קובעת התורה, שהיא מביאה לשמחה הגדולה ביותר מכל השמחות: לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכפורים.

(משיחות כ"ף מנחם אב תשכ"ה, תשל"ב).

הערות

  1. 53. ע"פ קהלת ב, ב.
  2. 54. עיין סוטה כא, א ובפרש"י שם ד"ה מצוה וד"ה בעידנא.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.