5

כיון שהמשמעות הפנימית של הקרבנות היא, כדלעיל, גילוי האהבה העצמותית של הקדוש־ברוך־הוא לישראל, הנעלית מהאהבה שעל ידי התורה, מתבטא הדבר יותר בקרבנות של נח שלפני מתן תורה, לפני הציווי על הקרבנות. ואילו לאחר מתן תורה הקרבנות הם מצוה, ואין ניכר בהם בגלוי שהם מעל לתורה.

ח. ילדי ישראל מבטאים בגלוי את אהבת ה' לישראל

לפי כל האמור לעיל יובנו דברי המדרש ש"מתחילין לתינוקות בתורת כהנים" כדי ש"יבואו טהורין ויתעסקו בטהורין":

הוזכרו לעיל שלש תקופות לגבי ישראל באופן כללי: (א) מאז מתן תורה, כאשר היהודים קבלו וקיימו את התורה והמצוות על פי ציווי ה'. (ב) מאז תקופת האבות, אשר קיימו כל התורה כולה עד שלא ניתנה. (ג) לפני כן, בתקופת נח, אשר אצלו אנו מוצאים רק קשר לתורה, ולפחות מושגים של טומאה וטהרה, כדלעיל.

ויש לומר, שבדומה לשלש תקופות אלו קיימות גם תקופות אצל כל יהודי: (א) לאחר היותו בר מצוה (או בת מצוה), והוא חייב במצוות. (ב) מאז הגיעו לחינוך, כאשר קיום התורה והמצוות הוא כהכנה לתקופת החיוב. (ג) לפני הגיעו לחינוך, כאשר אין אצלו קיום תורה ומצוות, אך למרות זאת, מעצם היותו ילד יהודי יש לו קשר לתורה⁴⁰. ויותר מכך: התורה ניתנה לו בירושה – מורשה קהלת יעקב – והרי גם תינוק בן יומו יורש הכל – והוא קשור למושגי התורה.

ומכיון שאצל קטן, לפני הגיעו לחינוך, אין קיימת עבודה של תורה ומצוות, ניכרת בו בגלוי מעלתו העמוקה בהיותו ילד יהודי – האהבה הפנימית והעצמותית של הקדוש־ברוך־הוא לישראל גלויה יותר אצל ילד יהודי לפני הגיעו לחינוך⁴¹.

וזוהי משמעות דברי המדרש "יבואו טהורין ויתעסקו בטהורין": כיון שתכלית הקרבנות היא לגלות ולבטא את האהבה העצמותית של הקדוש־ברוך־הוא הנעלית מן האהבה שעל ידי לימוד התורה, ועל ידי כך נוצרת הכפרה – הם "טהורין" משום שהם מגיעים לדרגה שבה אין פוגעת הטומאה – לפיכך "יבואו טהורין ויתעסקו בטהורין", שעיסוק זה ב"טהורין" יהיה על ידי ילדים יהודיים שהם "טהורין" – כמבואר במדרש תנחומא "אינם יודעים מהו טעם חטא ועוון" – משום שאצלם מאירה בגלוי האהבה העצמותית של הקדוש־ברוך־הוא לישראל⁴².