343
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)
הערות
- 8. ראה שבת קה, ב.
- 9. ך,אין עוז אלא תורה" (ראה ויק"ר פל"א, ה. יליש בשלח רמז רמד. שהש"ר פ"ב, ג (ג). מדרש תהלים עה"פ. ועוד).
- 0. ענין זה המבואר בהמאמר בפסוק ,מפי עוללים ויונקים וגו", הוא לכאורה עוד יותר מהמובא שם פט"ו (ע' 193) (מאסת"ר פ"ט, ד. יליש אסתר רמז תתרנז (בהוספת תיבות ,(תינוקות) של בית רבן")) ש,מרדכי לימד תינוקות של בית רבן ברבים דוקא, ובזה דוקא הושבת האויב והמתנקם" --
- 4. כי שם מדובר אודות ,תינוקות של בית רבן",
- 5. פורים קטן, תשמ"א
- 6. --------------
- 7. תינוקות שהם עכ"פ בני חמש שנים (שלימותי), משא"כ ,עוללים ויונקים" הם בגיל קטן יותר: ד,יונק" ע"פ הלכה הוא עד בן כ"ד חודש (רמב"ם הלי אישות פכ"א הי"ג. טושו"ע אה"ע ר"ס פב. וראה פרש"י עה"פ וירא כא, ח), ו,עולל* (לדיעה אחת) הוא עוד יותר קטן מזה (ראה מדרש תהלים עה"פ. מכילתא בשלח טו, א. רד"ק מצו"ד ומצו"צ תהלים שם. פרש"י סוטה ל, סע"ב). אבל עפ"ז קשה -- שהרי מתחיל לדבר רק בן שנתיים (רד"ק עה"פ וירא שם. סה"מ תקס"ח ע' תפח).
- 8. אבל ראה דרז"ל עה"פ מפי עוללים גו' (סוטה שם. מכילתא שם. וראה מד' תהלים שם) שגם עוללים ויונקים ,אמרו זה א-לי ואנוהו"
- 1. זכר" ד, (:
- 10. ) כדעת הב"י (שו"ע יו"ד סרמ"ה ס"ח) (לפי שיטתו דכך הוא פירוש דברי המשנה (אבות ספ"ה) ,בן חמש שנים למקרא" -- ראה לקו"ש-חט"ו ע' 152 שוה"ג להערה 51); ולפי דעת כ"ק אדה"ז בהל' ת"ת (פ"א ס"א קו"א א) תינוקות של בית רבן הם עכ"פ בני שש או שבע שנים שלימות. וראה שם שיטת כ"ק אדה"ז ב.בן חמש שנים למקרא" והתיווך עס דעתו בגיל ההכנסה לבית הספר. ואכ"מ.
ויקרא רבה ל״א:ה׳ - הטקסט מספריא
רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי אַחָא אָמַר (משלי כא, כב): עִיר גִּבֹּרִים עָלָה חָכָם, גְּבָרִים כְּתִיב, שֶׁכֻּלָּם גְּבָרִים וְאֵין בָּהֶם נְקֵבָה. עָלָה חָכָם, זֶה משֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יט, ג): וּמשֶׁה עָלָה אֶל הָאֱלֹהִים, (משלי כא, כב): וַיּוֹרֶד עֹז מִבְטֶחָה, רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה וְרַבָּנָן, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: עֹז, זוֹ תּוֹרָה, מִבְטֶחָה, שֶׁבִּטְחוֹנָן שֶׁל מַלְאָכִים שֶׁהָיוּ סְבוּרִין שֶׁלָּהֶם נִתְּנָה הַתּוֹרָה, עַד שֶׁאָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (איוב כח, יג): וְלֹא תִמָּצֵא בְּאֶרֶץ הַחַיִּים. וְרַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר: עֹז, זוֹ תּוֹרָה, מִבְטֶחָה, שֶׁבִּטְחוֹנָהּ בָּהּ וּמַתַּן שְׂכָרָהּ בְּצִדָּהּ. וְרַבָּנָן אָמְרוּ: עֹז, זוֹ תּוֹרָה, מִבְטֶחָה, שֶׁכָּל מִי שֶׁיָּגֵעַ בָּהּ בָּטוּחַ שֶׁגּוֹזֵר וַאֲחֵרִים מְקַיְמִין, כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה הַרְבֵּה יָגַעְתָּ בַּתּוֹרָה אֶלָּא תְּהֵא גּוֹזֵר וְיִשְׂרָאֵל מְקַיְּמִין, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.
שולחן ערוך, אבן העזר פ״ב - הטקסט מספריא
נָדְרָה שֶׁלֹּא לְהֵנִיק אֶת בְּנָהּ, כּוֹפִין אוֹתָהּ וּמֵינִיקָתוֹ עַד שֶׁיִּהְיֶה בֶּן עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה חֹדֶשׁ, אֶחָד הַזָּכָר וְאֶחָד הַנְּקֵבָה:
הִיא אוֹמֶרֶת: אֲנִי אָנִיק אֶת בְּנִי, וְהוּא אֵינוֹ רוֹצֶה, שׁוֹמְעִין לָהּ:
הָיְתָה עֲנִיָּה שֶׁחַיֶּבֶת לְהֵנִיק אֶת בְּנָהּ, וְהוּא עָשִׁיר שֶׁרָאוּי לוֹ שֶׁלֹּא תֵּנִיק אִשְׁתּוֹ, אִם רָצְתָה, שׂוֹכֵר מֵינִיקָה אוֹ קוֹנֶה שִׁפְחָה, מִפְּנֵי שֶׁעוֹלָה עִמּוֹ וְאֵינָהּ יוֹרֶדֶת:
הִיא אוֹמֶרֶת: רָאוּי לִשְׂכֹּר אוֹ לִקְנוֹת שִׁפְחָה, וְהוּא אוֹמֵר: אֵינִי רָאוּי, עָלֶיהָ לְהָבִיא רְאָיָה:
הָאִשָּׁה שֶׁנִּתְגָּרְשָׁה, אֵין כּוֹפִין אוֹתָהּ לְהֵנִיק אֶת בְּנָהּ, אֶלָּא אִם רָצְתָה, נוֹתֵן לָהּ שְׂכָרָהּ וּמֵינִיקָתוֹ; וְאִם לֹא רָצְתָה, נוֹתֶנֶת לוֹ אֶת בְּנוֹ וְהוּא מְטָפֵּל בּוֹ. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים, שֶׁלֹּא הֵנִיקָה אוֹתוֹ עַד שֶׁהִכִּירָהּ, אֲבָל אִם הִכִּירָהּ וְאֵינוֹ רוֹצֶה לִינֹק מֵאַחֶרֶת (טוּר), אֲפִלּוּ הוּא סוּמָא, אֵין מַפְרִישִׁין אוֹתוֹ, מִפְּנֵי סַכָּנַת הַוָּלָד, אֶלָּא כּוֹפִין אוֹתָהּ וּמֵינִיקָתוֹ עַד עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה חֹדֶשׁ. הַגָּה: וְהוּא נוֹתֵן לָהּ שְׂכַר הֲנָקָה (טוּר). וְיֵשׁ אוֹמְרִים דַּאֲפִלּוּ אִשָּׁה אַחֶרֶת, שֶׁהֵנִיקָה וָלָד עַד שֶׁמַּכִּירָהּ, כּוֹפִין אוֹתָהּ וּמֵינִיקָתוֹ בְּשָׂכָר, מִפְּנֵי סַכָּנַת הַוָּלָד (הַגָּהוֹת אַלְפָסִי פֶּרֶק אַף עַל פִּי). וְיֵשׁ אוֹמְרִים הָא דִּגְרוּשָׁה אֵינָהּ מְחֻיֶּבֶת לְהֵנִיק אִם אֵינוֹ מַכִּירָהּ, הַיְנוּ כְּשֶׁמּוֹצֵא מֵינֶקֶת אַחֶרֶת וְיֵשׁ לוֹ לְהַשְׂכִּיר, אֲבָל אִם אֵין לוֹ, כּוֹפֶה אוֹתָהּ וּמֵינִיקָתוֹ (ר"י); אֲבָל אִם הִשְׂכִּירָה כְּבָר עַצְמָהּ לַאֲחֵרִים, וְאוֹתוֹ וָלָד מַכִּירָהּ, אֵין דּוֹחִין אוֹתוֹ וָלָד מִפְּנֵי בְּנָהּ, אֶלָּא בֵּית דִּין מַשְׂכִּירִין לִבְנָהּ מֵינִיקָה אַחֶרֶת (הָרֹא"שׁ כְּלָל י"ז):
הַגְּרוּשָׁה אֵין לָהּ מְזוֹנוֹת, אַף עַל פִּי שֶׁהִיא מֵינִיקָה אֶת בְּנָהּ, אֲבָל נוֹתֵן לָהּ יוֹתֵר עַל שְׂכָרָהּ דְּבָרִים שֶׁהַקָּטָן צָרִיךְ לָהֶם, מִכְּסוּת וּמַאֲכָל וּמַשְׁקֶה וְסִיכָה וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה; אֲבָל הַמְעֻבֶּרֶת, אֵין לָהּ כְּלוּם:
שָׁלְמוּ חֳדָשָׁיו וּגְמָלַתּוּ, אִם רָצְתָה הַמְגֹרֶשֶׁת שֶׁיִּהְיֶה בְּנָהּ אֶצְלָהּ, אֵין מַפְרִישִׁין אוֹתוֹ מִמֶּנָּה עַד שֶׁיִּהְיֶה בֶּן שֵׁשׁ שָׁנִים גְּמוּרוֹת, אֶלָּא כּוֹפִין אֶת אָבִיו וְנוֹתֵן לוֹ מְזוֹנוֹת וְהוּא אֵצֶל אִמּוֹ; וְאַחַר שֵׁשׁ שָׁנִים יֵשׁ לָאָב לוֹמַר: אִם אֵינוֹ אֶצְלִי לֹא אֶתֵּן לוֹ מְזוֹנוֹת. וְהַבַּת אֵצֶל אִמָּהּ לְעוֹלָם, וַאֲפִלּוּ לְאַחַר שֵׁשׁ. כֵּיצַד, הָיָה הָאָב רָאוּי לִצְדָקָה, מוֹצִיאִין מִמֶּנּוּ הָרָאוּי לָהּ בְּעַל כָּרְחוֹ, וְזָנִין אוֹתָהּ וְהִיא אֵצֶל אִמָּהּ; וַאֲפִלּוּ נִשֵּׂאת הָאֵם לְאַחֵר, בִּתָּהּ אֶצְלָהּ וְאָבִיהָ זָן אוֹתָהּ מִשּׁוּם צְדָקָה, עַד שֶׁיָּמוּת הָאָב וְתִזּוֹן אַחַר כָּךְ מִנְּכָסָיו בִּתְנַאי כְּתֻבָּתָהּ וְהִיא אֵצֶל אִמָּהּ. הַגָּה: וְדַוְקָא שֶׁנִּרְאֶה לְבֵית דִּין שֶׁטּוֹב לַבַּת לִהְיוֹת עִם אִמָּהּ, אֲבָל אִם נִרְאֶה לָהֶם שֶׁטּוֹב לָהּ יוֹתֵר לֵישֵׁב עִם בֵּית אָבִיהָ, אֵין הָאֵם יְכוֹלָה לָכֹף שֶׁתִּהְיֶה עִמָּהּ (ר"מ פַּדּוּאָה סִימָן צ"ג). מֵתָה הָאֵם, אֵין אֵם אִמָּהּ יְכוֹלָה לָכֹף שֶׁיִּהְיוּ הַבָּנִים עִמָּהּ (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם הָרשב"ץ):
אִם לֹא רָצְתָה הָאֵם שֶׁיִּהְיוּ בָּנֶיהָ עִמָּהּ אַחַר שֶׁגְּמָלָתָן, אֶחָד זְכָרִים וְאֶחָד נְקֵבוֹת, הָרְשׁוּת בְּיָדָהּ, וְנוֹתֶנֶת אוֹתָם לַאֲבִיהֶם, אוֹ מַשְׁלֶכֶת אוֹתָם לַקָּהָל אִם אֵין לָהֶם אָב, וְהֵם מְטַפְּלִים בָּהֶם, אֶחָד זְכָרִים וְאֶחָד נְקֵבוֹת:
שולחן ערוך, יורה דעה רמ״ה:ח׳ - הטקסט מספריא
מַכְנִיסִים הַתִּינוֹקוֹת לְהִתְלַמֵּד, בֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים שְׁלֵמוֹת, וּבְפָחוֹת מִכָּאן אֵין מַכְנִיסִין אוֹתָן. וְאִם הוּא כָּחוּשׁ, מַכְנִיסִין אוֹתוֹ בֶּן ו' שָׁנִים שְׁלֵמוֹת. הַגָּה: וּמִכָּל מָקוֹם מִיָּד שֶׁיִּהְיֶה בֶּן ג' שָׁנִים שְׁלֵמוֹת מְלַמְּדִין אוֹתוֹ אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה, כְּדֵי שֶׁיַּרְגִּיל עַצְמוֹ לִקְרוֹת בַּתּוֹרָה. (הָרַב אַבַּרְבַּנֵאל בְּפֵרוּשׁ לְאָבוֹת).
משנה אבות ה׳ - הטקסט מספריא
בעשרה מאמרות נברא העולם. ומה תלמוד לומר והלא במאמר אחד יכול להבראות. אלא להפרע מן הרשעים שמאבדין את העולם שנברא בעשרה מאמרות. וליתן שכר טוב לצדיקים שמקיימין את העולם שנברא בעשרה מאמרות:
עשרה דורות מאדם עד נח. להודיע כמה ארך אפים לפניו. שכל הדורות היו מכעיסין ובאין. עד שהביא עליהם את מי המבול. עשרה דורות מנח עד אברהם. להודיע כמה ארך אפים לפניו. שכל הדורות היו מכעיסין ובאין עד שבא אברהם וקבל עליו שכר כולם:
עשרה נסיונות נתנסה אברהם אבינו עליו השלום ועמד בכולם. להודיע כמה חבתו של אברהם אבינו עליו השלום:
עשרה נסים נעשו לאבותינו במצרים. ועשרה על הים. עשר מכות הביא הקדוש ברוך הוא על המצריים במצרים ועשרה על הים. עשר נסיונות נסו אבותינו את המקום ברוך הוא במדבר שנאמר (במדבר יד, כב) וינסו אותי זה עשר פעמים ולא שמעו בקולי:
עשרה נסים נעשו לאבותינו בבית המקדש. לא הפילה אשה מריח בשר הקדש. ולא הסריח בשר הקדש מעולם. ולא נראה זבוב בבית המטבחים. ולא אירע קרי לכהן גדול ביום הכפורים. ולא כבו גשמים אש של עצי המערכה. ולא נצחה הרוח את עמוד העשן. ולא נמצא פסול בעומר. ובשתי הלחם. ובלחם הפנים. עומדים צפופים. ומשתחוים רווחים. ולא הזיק נחש ועקרב בירושלים מעולם. ולא אמר אדם לחברו צר לי המקום שאלין בירושלים:
עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות ואלו הן. פי הארץ. ופי הבאר. ופי האתון. והקשת והמן והמטה. והשמיר והכתב והמכתב והלוחות. ויש אומרים אף המזיקין. וקבורתו של משה ואילו של אברהם אבינו. ויש אומרים אף צבת בצבת עשויה:
שבעה דברים בגולם. ושבעה בחכם. חכם אינו מדבר בפני מי שהוא גדול ממנו בחכמה. ואינו נכנס לתוך דברי חבירו. ואינו נבהל להשיב. שואל כענין ומשיב כהלכה. ואומר על ראשון ראשון. ועל אחרון אחרון. ועל מה שלא שמע אומר לא שמעתי. ומודה על האמת. וחלופיהן בגולם:
שבעה מיני פורעניות באין לעולם. על שבעה גופי עבירה. מקצתן מעשרין. ומקצתן אינן מעשרין. רעב של בצורת באה. מקצתן רעבים. ומקצתן שבעים. גמרו שלא לעשר. רעב של מהומה ושל בצורת באה. ושלא ליטול את החלה רעב של כליה באה. דבר בא לעולם. על מיתות האמורות בתורה שלא נמסרו לבית דין. ועל פירות שביעית. חרב בא לעולם. על ענוי הדין ועל עוות הדין. ועל המורים בתורה שלא כהלכה:
חיה רעה באה לעולם. על שבועת שוא. ועל חלול השם. גלות בא לעולם. על עובדי עבודה זרה. ועל גלוי עריות. ועל שפיכת דמים. ועל השמטת הארץ. בארבעה פרקים הדבר מתרבה. ברביעית. ובשביעית. ובמוצאי שביעית. ובמוצאי החג שבכל שנה ושנה. ברביעית מפני מעשר עני שבשלישית. בשביעית. מפני מעשר עני שבששית. ובמוצאי שביעית. מפני פירות שביעית. ובמוצאי החג שבכל שנה ושנה. מפני גזל מתנות עניים:
ארבע מדות באדם. האומר שלי שלי ושלך שלך. זו מדה בינונית. ויש אומרים זו מדת סדום. שלי שלך ושלך שלי. עם הארץ. שלי שלך ושלך שלך. חסיד. שלי שלי ושלך שלי. רשע.
ארבע מדות בדעות. נוח לכעוס ונוח לרצות. יצא שכרו בהפסדו. קשה לכעוס וקשה לרצות. יצא הפסדו בשכרו. קשה לכעוס ונוח לרצות. חסיד. נוח לכעוס וקשה לרצות. רשע:
ארבע מדות בתלמידים. מהר לשמוע ומהר לאבד. יצא שכרו בהפסדו. קשה לשמוע וקשה לאבד. יצא הפסדו בשכרו. מהר לשמוע וקשה לאבד. חכם. קשה לשמוע ומהר לאבד. זה חלק רע:
ארבע מדות בנותני צדקה. הרוצה שיתן ולא יתנו אחרים. עינו רעה בשל אחרים. יתנו אחרים והוא לא יתן. עינו רעה בשלו. יתן ויתנו אחרים. חסיד. לא יתן ולא יתנו אחרים. רשע:
ארבע מדות בהולכי לבית המדרש. הולך ואינו עושה. שכר הליכה בידו. עושה ואינו הולך. שכר מעשה בידו. הולך ועושה חסיד. לא הולך ולא עושה. רשע:
ארבע מדות ביושבי לפני חכמים ספוג. ומשפך. משמרת. ונפה. ספוג. שהוא סופג את הכל. משפך. שמכניס בזו ומוציא בזו. משמרת. שמוציאה את היין וקולטת את השמרים. ונפה שמוציאה את הקמח וקולטת את הסולת:
כל אהבה שהיא תלויה בדבר. בטל דבר. בטלה אהבה. ושאינה תלויה בדבר. אינה בטלה לעולם. איזו היא אהבה התלויה בדבר זו אהבת אמנון ותמר. ושאינה תלויה בדבר. זו אהבת דוד ויהונתן:
כל מחלוקת שהיא לשם שמים. סופה להתקיים. ושאינה לשם שמים. אין סופה להתקיים. איזו היא מחלוקת שהוא לשם שמים זו מחלוקת הלל ושמאי. ושאינה לשם שמים. זו מחלוקת קרח וכל עדתו:
כל המזכה את הרבים. אין חטא בא על ידו. וכל המחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה. משה זכה וזיכה את הרבים זכות הרבים תלוי בו. שנאמר (דברים לג, כא) צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל. ירבעם חטא והחטיא את הרבים חטא הרבים תלוי בו שנאמר (מלכים א' טו, ל) על חטאות ירבעם (בן נבט) אשר חטא ואשר החטיא את ישראל:
כל מי שיש בידו שלשה דברים הללו. מתלמידיו של אברהם אבינו. ושלשה דברים אחרים מתלמידיו של בלעם הרשע. עין טובה ורוח נמוכה ונפש שפלה מתלמידיו של אברהם אבינו. עין רעה ורוח גבוה ונפש רחבה מתלמידיו של בלעם הרשע. מה בין תלמידיו של אברהם אבינו לתלמידיו של בלעם הרשע. תלמידיו של אברהם אבינו אוכלין בעולם הזה ונוחלין בעולם הבאין שנאמר (משלי ח, כא) להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא. אבל תלמידיו של בלעם הרשע. יורשין גיהנם ויורדין לבאר שחת שנאמר (תהלים נה, כד) ואתה אלהים תורידם לבאר שחת אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם ואני אבטח בך:
יהודה בן תימא אומר הוי עז כנמר. וקל כנשר. ורץ כצבי. וגבור כארי. לעשות רצון אביך שבשמים. הוא היה אומר עז פנים לגיהנם. ובשת פנים לגן עדן. יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתבנה עירך במהרה בימינו ותן חלקנו בתורתך.
הוא היה אומר בן חמש שנים למקרא. בן עשר למשנה. בן שלש עשרה למצות. בן חמש עשרה לתלמוד. בן שמונה עשרה לחופה. בן עשרים לרדוף. בן שלשים לכח. בן ארבעים לבינה. בן חמשים לעצה. בן ששים לזקנה. בן שבעים לשיבה. בן שמונים לגבורה. בן תשעים לשוח. בן מאה כאילו מת ועבר ובטל מן העולם.
בן בג בג אומר הפוך בה. והפוך בה. דכולה בה. ובה תחזי. וסיב ובלה בה. ומינה לא תזוע. שאין לך מדה טובה הימנה:
בן הא הא אומר לפום צערא אגרא:
מצוטט ב־2 עמודים
לקוטי שיחות 1
- כרך כו ‹ הוספות - שיחות ומכתבים ‹ שיחה ט ‹ 444 לקו"ש חכ"א ע' 343
שולחן ערוך ספרי כ"ק אדמו"ר הזקן 1
- יורה דעה ‹ הלכות תלמוד תורה ‹ הלכות ת"ת פרק ראשון ‹ א לקו"ש חכ"א ע' 343
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 13 עמודים.
- לקוטי שיחות כרך לא בשלח שיחה א מאותו ספר סוטה ל, ב
- לקוטי שיחות כרך לו בשלח שיחה א מאותו ספר סוטה ל, סע"ב ואילך
- לקוטי שיחות כרך כו הוספות - שיחות שיחה ז מאותו ספר סוטה ל, ב
- לקוטי שיחות כרך כז צו שיחה ב מאותו ספר סוטה ל, ב
- לקוטי שיחות כרך כח הוספות - שיחות שיחה א מאותו ספר סוטה ל, סע"ב
- תורת מנחם שיחת אחרון של פסח, ה'תשי"ט סוטה ל, סע"ב
- תורת מנחם יו"ד שבט, ה'תש"כ שם ל, ב
- תורת מנחם שיחת אחרון של פסח, ה'תשכ"א סוטה ל, סע"ב
- תורת מנחם ש"פ שמיני, מבה"ח וער"ח אייר, ה'תשכ"ד סוטה ל, ב
- שיעורי הלכה למעשה הלכות ברכת הנהנין סוטה ל, ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"ה (סי' תעב-תפו) תעג דיני כוס ראשון וסדר הפסח עד כוס שני סוטה ל, ב
- תורת מנחם ר"ד ליל אחרון של פסח, בעת הסעודה, ה'תש"ל סוטה ל, ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות ברכות השחר וקריאת שמע הלכות קריאת שמע נט דין ברכה ראשונה ביוצר סוטה ל, ב