250

של כל חלקי ופרטי עניני המשכן⁷: היריעות בפני עצמן, קרשים בפני עצמם, וכל אחד מכלי המשכן בפני עצמו – מנורה שולחן כו'.

החידוש בפרשת פקודי בנוגע למלאכת המשכן הוא: לאחר ההקדמה – פירוט הסך הכל של הזהב וכסף ונחושת (כאשר כמאמר המוסגר מופיע באמצע – סיום המסופר בפרשת ויקהל: עשיית חלקי המשכן, הסיפור של עשיית בגדי כהונה, ואחר כך) מופיע סיכום כללי: כיצד הובאה המלאכה כולה למשה⁸, ובעקבות כך ציווי ה' להקים את הכל יחד (את המשכן עם כל כליו⁹) ביחד עם כל עבודות המשכן (המוזכרות רק בכללות), וכיצד משה קיים בפועל הכל ביחד (ההקמה והעבודות)¹⁰ עד אשר נעשה משכן אחד ו"כבוד ה' מלא את המשכן"¹¹.

לפי זה, תוכן הפרשות הינן בדיוק ההיפך משמותיהן: פרשת ויקהל תוכנה (ביחס למשכן) – פרטי וחלקי המשכן, כל אחד כפרט ומציאות לעצמו – לא הענין של "ויקהל"; ואילו בפרשת פקודי מופיע הצירוף והחיבור של כל הפרטים – כיצד כל חלקי ופרטי המשכן אוחדו למציאות אחת (קהל – משכן), משכן שלם. היפך ההדגשה של "פקודי", שפירושו מנין – ספירת כל פרט לעצמו¹².

ב. על שם הפרשה לבטא את תוכנה העיקרי

בפשטות היה אפשר לתרץ:

הפירוש של "ויקהל" בפשוטו של מקרא משמעו: הקהלה של כל בני ישראל.

ולפי זה היה אפשר להסביר את השייכות של "ויקהל" (על שם ההקהלה של בני ישראל) למלאכת המשכן עליה מסופר לאחר מכן:

הענין של ויקהל¹³ – אשר כל בני ישראל נעשו לקהל אחד, הוא הקדמה והכנה לעשיית המשכן. בכדי שהמשכן יהיה משכן של כלל ישראל – "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם"¹⁴, בתוך כל ישראל – הייתה צריכה להיות תרומת ונדבת כל יחיד מישראל למלאכת המשכן באופן שתחדל מלהיות ממון יחיד (כסף השייך ליחידים רבים), ואף לא ממון שותפים (יחידים הנעשים שותפים) ולהיעשות ממון של מציאות אחד – ממון ציבור¹⁵. לשם כך היתה ההקדמה – להקהיל את כל (בני ישראל) היחידים ולעשות מהם קהל אחד.

אך נותרת עדיין השאלה בנוגע