221

ניקוי (ב) רק הכנה להדלקה של בין הערבים, ולפיכך סביר לחשוב שתחילה ביצע אהרן את העבודה העיקרית של שחרית – הקטרת הקטורת, ורק לאחר מכן הוא היטיב את הנרות כהכנה להדלקתם בין הערבים.

ומכך מובן, שגם הפסוק "ובהעלות אהרן את הנרות בין הערבים יקטירנה", הנאמר מיד לאחר מכן, מתכוון להקדים את הקטורת להדלקת הנרות.

ט. המזבח הפנימי והמזבח החיצון בעבודה הרוחנית של האדם

מיינה של תורה אשר בפירוש רש"י זה:

משמעותה של רחיצת הידים והרגלים היא: לפני שיהודי מתחיל לעבוד את עבודת הקודש שלו, עליו לרחוץ את עצמו מדברים בלתי רצויים.

ויש הבדל בין הרחיצה לפני ביצוע עבודה על "מזבח החיצון" לבין הרחיצה "בבואם אל אהל מועד" – "להקטיר .. קטורת" על המזבח הפנימי:

ההבדל בין המזבח החיצון לבין המזבח הפנימי הוא⁴³: המזבח החיצון מיועד להקרבת הקרבנות, שזוהי עבודת ה"בירורים" – לוקחים בהמה ומבררים ומזככים אותה ומעלים אותה לקדושה. ואילו המזבח הפנימי מיועד לעבודת הקטורת, שזו אינה עבודת בירורים, אלא עבודה של התקשרות, "בחד קטירנא אתקטרנא"⁴⁴ (=בקשר אחד אנו מתקשרים) – חיזוק ההתקשרות עם הקדוש־ברוך־הוא.

וכך גם לגבי שתי הדרגות של "מזבח החיצון" ו"מזבח הפנימי" שבאדם: המזבח החיצון הוא חיצוניות הלב, ושם צריכה להיעשות עבודת הבירורים. ואילו המזבח הפנימי הוא פנימיות הלב, שלשם לא קשורה עבודת הבירורים. מצד פנימיות הלב צריכה להיעשות עבודה של חיזוק ההתקשרות עם הקדוש־ברוך־הוא.

ולפיכך: כאשר נמצאים בדרגת עבודה של חיצוניות הלב, שבה קשורים לעניני העולם, ויש אפשרות של רע – צריך להזהר מכך באופן תמידי. בכל פעם שיהודי מתכונן לעבוד עם המזבח הוא זקוק מחדש להכנה של רחיצה.

אך כאשר יהודי כבר נמצא בדרגה של עבודה רוחנית בפנימיות הלב, הוא כבר מעל לעניני העולם, ולפיכך די לו ברחיצה אחת שהוא רחץ לפני כניסתו לעבודה.

אך עם זאת מזהירים אותו, שבבואו "להזות מדם פר כהן המשיח ושעירי עבודה זרה" יש צורך ברחיצה נפרדת:

כאשר מדובר בעבודת הקטורת, התקשרותו לקדוש־ברוך־הוא – די ב"רחיצה" האחת. אבל כאשר עליו