216
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
א) מדוע מביא רש"י דוקא דוגמאות אלו, "להקטיר... או להזות..." – ולא סוגים אחרים של עבודה, כגון עריכת לחם הפנים, או הטבת והדלקת הנרות, ובמיוחד כאשר הן מוזכרות בתורה הרבה לפני עבודת ההקטרה וכדומה?
ב) יותר מכך: את הדוגמאות של "להזות מדם פר כהן המשיח ושעירי עבודה זרה" לא למדנו כלל לפני כן. רק מאוחר יותר לומדים זאת – על פר כהן המשיח בפרשת ויקרא21, ועל שעירי עבודה זרה בפרשת שלח22. ומדוע מחדש רש"י כאן בפסוקנו שקיימות עבודות אלה, ואומר שלהן מתכוין הפסוק כאן?!
ג) בדוגמא הראשונה מוסיף רש"י גם את הפרטים "להקטיר שחרית ובין הערבים", ואינו אומר בקצרה "להקטיר קטורת". ותמוה ביותר: ודאי לא כאן המקום לספר כמה פעמים ביום נעשית עבודת הקטורת!
ובמיוחד כאשר זה עתה למדנו, בסוף פרשת תצוה23, שהקטורת נעשית פעמיים בכל יום, ואילו היה רש"י אומר רק "להקטיר קטורת" כבר היינו יודעים שמקטירים "שחרית ובין הערבים".
מכל הדיוקים הללו בלשונו של רש"י מובן שכוונת רש"י אינה להדגיש שהמשמעות של "בבואם אל אהל מועד" היא הכניסה "לשרת", ולכן מביא רש"י דוגמאות של העבודות הנעשות בפנים, אלא כוונתו לומר שהדין של "בבואם את אהל מועד ירחצו מים..." חל דוקא לגבי עבודות אלו: "בבואם אל אהל מועד – להקטיר שחרית ובין הערבים קטורת או להזות מדם פר כהן המשיח ושעירי עבודה־זרה".
ד. שני אופנים של חובת הרחיצה במים
ההסבר לכך הוא:
השאלה המתעוררת בפסוק זה, שעליה משיב רש"י, היא: מדוע מפרידה התורה בפסוק זה בין שני הענינים – "בבואם אל אהל מועד" ו"בגשתם אל המזבח לשרת..." – עד כדי כך שחובת הרחיצה – "ורחצו" – ביחד עם האזהרה "ולא ימותו" נאמרות בכל אחד מהחלקים בנפרד24?
והרי, לכאורה, צריך היה לכלול
הערות
- 21. ד, ג ואילך. – וצע"ק מדוע השמיט רש"י פר העלם דבר של ציבור* (ויקרא שם, יג ואילך. ולהעיר מרש"י לך טו, ט) שהזאתו ומתן דמיו הם באהל מועד (שם, טז־יז). ואולי מפני ששניהם נאמרו בסמיכות זל"ז, והושוו זל"ז (שם, כ ובפרש"י). ולהעיר שגם הזאת דם פר העלם דבר של ציבור היא ע"י הכהן המשיח (שם, טז).
- 22. טו, כב ואילך (ונזכרו בפרש"י ויקרא ד, ח. וראה רש"י לך שם).
- 23. ל, ז־ח.
- 24. כפרש"י כאן פסוק כא.
- . אבל מה שלא הביא הזאת דם פר ושעיר של יום הכפורים שהזאתם בפנים (אחרי טז, יד־טו. לעיל ס"פ תצוה ובפרש"י שם) – יש לומר, כי רחיצת ידים ורגלים של כה"ג ביוהכ"פ היא באופן שונה מרחיצה דכל השנה כו', כפרש"י (אחרי שם, ד) ש"בכל חליפה טעון טבילה ושני קדושי ידים ורגלים", שרוחץ בשביל הפשטת ולבישת בגדיו (ראה מפרשי רש"י שם).
רש"י על ויקרא ד׳:ח׳ - הטקסט מספריא
ואת כל חלב פר. חֶלְבּוֹ הָיָה לוֹ לוֹמַר, מַה תַּלְמוּד לוֹמַר פַּר? לְרַבּוֹת פַּר שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים לִכְלָיוֹת וְלַחֲלָבִים וְיוֹתֶרֶת (ספרא):
החטאת. לְהָבִיא שְֹעִירֵי עֲ"זָ לִכְלָיוֹת וְלַחֲלָבִים וּלְיוֹתֶרֶת (שם):
ירים ממנו. מִן הַמְחֻבָּר — שֶׁלֹּא יְנַתְּחֶנּוּ קֹדֶם הֲסָרַת חֶלְבּוֹ, תּוֹרַת כֹּהֲנִים:
ואת כל חלב פר [AND HE SHALL TAKE UP …] ALL THE FAT OF THE BULLOCK — It ought to have said “its fat” (since the פר has just been mentioned); why does it state expressly “the fat of a bullock [of a sin-offering]” (i.e. any bullock brought as a sin-offering)? In order to include also the bullock of the Day of Atonement in respect to the burning of the kidneys, the fat portions and the lobe (Sifra, Vayikra Dibbura d'Chovah, Chapter 4 1).
החטאת — [THE FAT OF THE BULLOCK OF] THE SIN OFFERING (implying, the fat of the bullock because it is a sin-offering) consequently serves to include the goats brought as a sin-offering for idolatry (Numbers 15:24) in respect to the burning of the kidneys, the fat portions and the lobe of the liver (Sifra, Vayikra Dibbura d'Chovah, Chapter 4 1; cf. Note on the previous passage).
ירים ממנו AND HE SHALL TAKE FROM IT [ALL THE FAT] — from. “it”, i. e. from the bullock — consequently he must take it (the fat) whilst it is still connected with it (the animal), — that he must not dismember it before removing the fat from it. Thus is it explained in Torath Cohanim (Sifra, Vayikra Dibbura d'Chovah, Chapter 4 1).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.