ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך כא תשא שיחה א

215

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

שכוונת רש"י היא לשלול את הדעה ש"בבואם אל אהל מועד" כולל גם "ביאה ריקנית" – משום שלפי דרך הפשט זהו חידוש גדול ביותר שיש "ביאה ריקנית" לאהל מועד, מציאות הנוגדת לחלוטין את הכלל הפשוט של "דיבר הכתוב בהווה":

בן חמש למקרא יודע, שאהל מועד הוא מקום מקודש ביותר¹³, ואין נכנסים לשם ללא צורך, כדי לטייל וכדומה. מקום זה הוא כשמו – אהל שהוא מועד, נכנסים לשם רק כאשר הקדוש־ברוך־הוא קובע¹⁴ ומצווה להכנס לשם לצורך תכלית מסויימת – כדי לבצע עבודת קודש¹⁵.

גם לפי ההלכה אסור להכנס להיכל ל"ביאה ריקנית"¹⁶. ולכן מסבירים המפרשים¹⁷, שרש"י אינו ממעט רק "ביאה ריקנית", אלא גם ביאה לאהל מועד כדי להשתחוות לפני ה', אשר "להשתחוות שרי (=מותר) ליכנס"¹⁸.

אך לפי דרך הפשט אין זה סביר להתיר כניסה לאהל מועד כדי "להשתחוות" בלבד, כי אין זה ציווי ואין צורך להכנס לשם כך דוקא לאהל מועד, שהרי השתחוואה לקדוש־ברוך־הוא אפשרית גם בחצר המשכן, בעזרה.

ואם הכניסה לאהל מועד היא רק לצורך ביצוע עבודה מסויימת, הרי מובן שהציווי "בבואם אל אהל מועד ירחצו" אמור כאשר צריך לעבוד שם¹⁹.

ג. הציווי "בבואם... ירחצו מים" חל רק בעבודות מסויימות

כדי להבין זאת, יש להקדים ולהבהיר תמיהה המתעוררת על לשון רש"י:

אם רש"י רוצה רק להדגיש שהמשמעות של "בבואם אל אהל מועד" היא כניסה לצורך ביצוע עבודה, היה עליו לומר בקצרה: "בבואם אל אהל מועד – לשרת"²⁰! ומדוע מפרט רש"י "להקטיר... או להזות...", והרי לא כאן הוא המקום להודיע אלו עבודות נעשות באהל מועד?

אף אם נניח שרש"י מעוניין לציין דוגמאות של עבודות הנעשות באהל מועד, אין מובן:

הערות

13. שנועד שם עם משה – ע"ד שהי' בהר סיני והי' צ"ל הגבל גו' וקדשתו (יתרו יט, כג). ובכש"כ וק"ו מ"ויגלח מפני כבוד המלכות" (פרש"י מקץ מא, יד).
14. ראה פרש"י תרומה כה, כב.
15. בנוגע לכהנים, משא"כ בנוגע למשה – דיבור ה' אליו (רש"י שבהערה הקודמת).
16. מנחות כז, ב. רמב"ם הל' ביאת מקדש פ"ב ה"ד.
17. משכיל לדוד כאן.
18. ל' המשכיל לדוד ("כדתנן בפ"ז דתמיד"). וראה ב' הדיעות בזה בכס"מ לרמב"ם שם. ועוד.
19. אם הי' כתוב רק העונש (חיוב מיתה) הי' אפ"ל שבא ללמדנו חיוב מיתה על ביאה (וגם ריקנית) בלי קידוש ידים ורגלים. אבל מכיון שעיקר כוונת הכתוב "בבואם אל אהל מועד .. בגשתם אל המזבח גו'" היא לפרט זמן הרחיצה [אלא שמוסיף גם העונש, וג"ז – בסגנון של "מכלל לאו כו'" כפרש"י כאן (וראה במפרשיו)] – מובן, ש"בבואם" הוא ביאה לצורך עבודה, שאז דוקא ציוותה תורה על הרחיצה.
20. או בלשון התו"כ הנ"ל (הערה 4) "בשעת העבודה".

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 18 עמודים.