185

האפוד אבני זיכרון לבני ישראל ונשא אהרן את שמותם לפני ה' על שתי כתפיו לזכרון".

בסיום הציווי על החושן³¹ – "ונשא אהרן את שמות בני ישראל בחושן המשפט על לבו בבואו אל הקודש לזכרון לפני ה' תמיד", "ונשא אהרן את משפט בני ישראל על לבו לפני ה' תמיד"³²

ובסיום ענין המעיל: "והיה על אהרן לשרת ונשמע קולו בבואו אל הקודש לפני ה' ובצאתו".

כלומר, תכליתם ומהותם של הבגדים הללו קשורה בכניסה כשלעצמה – בעצם בואו של אהרן לפני ה' בהיותו לבוש בבגדים אלו מתבצעת תכליתם: "לזכרון" "לפני ה'" של שמות בני ישראל על ידי האפוד והחושן, "משפט בני ישראל על לבו" על ידי החושן, כפי שמפרש זאת רש"י שם, "ונשמע קולו בבואו אל הקודש" על ידי המעיל.

ואילו לגבי שאר הבגדים אין מציינת התורה את תכליתם ויחודם, ורק לאחר הנאמר לגבי הבגדים בכלל³³ "והלבשת אותם את אהרן אחיך ואת בניו אתו ומשחת אותם ומלאת את ידם וקדשת אותם וכהנו לי", שענינם הוא מילוי ידים, קידוש ושירות של הכהנים עצמם, מציינת התורה בהמשך, שדוקא אז הם יכולים להיכנס ולעבוד – "והיו על אהרן ועל בניו בבואם אל אוהל מועד או בגשתם אל המזבח לשרת בקודש",

כלומר, בהם כשלעצמם אין ענין מיוחד, והם רק כדי שהכהן יוכל לבצע³⁴ את עבודתו³⁵.

ז. חובת מיתה על הכניסה

או על העבודה?

ולשם כך יש צורך ללמוד משני הפסוקים, ולכן יש הבדל בין פירושי רש"י עליהם:

לגבי כל הבגדים לומדים ש"המשמש מחוסר בגדים במיתה", כי עיקר תפקידם קשור לעבודה,

ואילו ה"בגדים הללו" – שלושת הבגדים: האפוד, החושן והמעיל – אצלם חובת המיתה של מחוסר בגדים אינה משום העבודה בהם, אלא משום עצם הכניסה להיכל: כאשר חסר אחד משלושת הבגדים בעת הכניסה להיכל,