156

שיחה ב

א. דברי הרמב"ם על גניזת הארון

בתחילת פרק ד' של הלכות בית הבחירה, לאחר שכותב הרמב"ם על הדברים שהיו ב"קדש הקדשים", ש"אבן היתה בקדש הקדשים במערבו שעליה היה הארון מונח...", הוא ממשיך ואומר:

"ובעת שבנה שלמה את הבית וידע שסופו ליחרב בנה בו מקום לגנוז בו הארון למטה במטמוניות עמוקות ועקלקלות, ויאשיהו¹ המלך צוה וגנזו במקום שבנה שלמה, שנאמר^*: ויאמר ללוים המבינים לכל ישראל הקדושים לה' תנו את ארון הקודש בבית אשר בנה שלמה בן דוד מלך ישראל, אין לכם משא בכתף עתה עבדו את ה' אלקיכם וגו' ונגנז עמו מטה אהרן... וכל אלו לא חזרו בבית שני. ואף אורים ותומים שהיו בבית שני לא היו משיבין ברוח הקודש...".

יש להבין, כשאלת המפרשים²: מהי המשמעות להלכה מכל הדברים הללו המסופרים בהרחבה רבה, ומהי החשיבות למעשה היכן וכיצד ועל ידי מי נגנז הארון. והלא דברי הרמב"ם בספרו היד החזקה הם "להלכה אמורים .. ודברים שאין יוצא מהן דין מהדינים ולא מוסר והנהגה וידיעה הצריכה אין מדרכו ז"ל להטפל בהם בחיבור זה"?

יותר מכך: ענין זה, אודות גניזת הארון הוא "במחלוקת שנוי"³. ואם כך, מדוע מכריע הרמב"ם לפי דעה אחת⁴ כאשר אין חשיבות לכך, לכאורה, לגבי ההלכה?

ב. הדיוקים בלשון הרמב"ם

יש מפרשים², ש"צורך גדול יש לרבינו בדבר זה לפי שיטתו שתפס לו לקמן בפרק ו' מהלכות הללו⁵ .. שקדושת הבית לא בטלה .. דסבר רבינו דהך מילתא (=שדבר זה) דקדושת הבית לא בטלה אזלא כמאן דסבירא ליה (=מתאים לדעה האומרת) ארון במקומו נגנז .. ועל־כל־פנים לענין ביאת מקדש מסתברא דבהכי תליא דהא כתיב⁶ (ל)מבית לפרוכת (ו)אל פני הכפורת...".

אך תירוץ זה טעון הסבר, כי