150
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
לגבי זמן השראת השכינה למטה מוצאים במדרשים שתי דעות. לפי מאמר חז"ל אחד שרתה השכינה למטה במתן תורה, שאז "בטל44 גזירה ראשונה ואמר: התחתונים יעלו לעליונים והעליונים ירדו לתחתונים, ואני המתחיל, שנאמר45: וירד ה' על הר סיני46 וכתיב47: ואל משה אמר עלה אל ה'". ובמקום אחר אומרים חז"ל48: "אימתי שרתה השכינה בארץ, ביום שהוקם המשכן"49.
ומובן שאין מחלוקת בין הדעות הללו: השראת השכינה במתן תורה היתה משום "אני המתחיל וירד ה' על הר סיני", וכיון שהיה זה מלמעלה, ולכן, למרות שבשעת מעשה, כאשר ירד ה' על ההר, הרי "כל הנוגע בהר מות יומת"50 כלומר, שהיתה קדושה בהר סיני הגשמי, אך "במשוך היובל" – שזהו "סימן סילוק שכינה" – הרי "המה יעלו בהר"51, הר סיני נותר
ואילו השראת השכינה במשכן היא על ידי "ועשו לי מקדש", על ידי עשייתם של בני ישראל, וכפי שהתורה מדגישה גם בפרטי המשכן והכלים: ועשו53, ואת המשכן תעשה54, וכדומה. וכיון שהשראת השכינה הגיעה באמצעות עבודת האדם55. הרי הקדושה נקבעה56 בתוך גשמיות המשכן57
הערות
- 44. שמו"ר פי"ב, ג. תנחומא וארא טו.
- 45. יתרו יט, כ.
- 46. ולפי פי' המת"כ כ"ה הכוונה בב"ר פי"ט, ז.
- 47. משפטים כד, א.
- 48. במדב"ר פי"ג, ב. פי"ב, ו. ובכ"מ.
- 49. ובלקו"ת צו י, ד: ומעשה המשכן הוא תיקון לזה להיות דירה בתחתונים כו' וכמ"ש ברבות בראשית פי"ט כו'. וראה רד"ה באתי לגני השי"ת.
- 50. יתרו שם, יב.
- 51. שם, יג ובפרש"י.
- 53. מתחיל מהארון (פרשתנו כה, יו"ד ואילך) "ועשו ארון", "ועשית בדי", "ועשית כפורת גו'", וכן בכל פרטי הכלים. והקרשים (כו, טו ואילך).
- 54. כו, א.
- 55. להעיר מאבות דר"נ (פי"א): גדולה מלאכה שאף הקב"ה לא השרה שכינתו על ישראל עד שעשו מלאכה* שנאמר ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם. ולהעיר מל' רש"י פקודי (לט, מג) שמיני (ט, כג): יה"ר שתשרה שכינה במעשה ידיכם.
- 56. ראה גם לקו"ש [המתורגם] חט"ו ס"ע 220 ואילך (וש"נ) עד"ז לגבי קדושת א"י, שחלות הקדושה בארץ נקבעה דוקא ע"י מעשה הכיבוש. וגם בנוגע לקדושת המקדש וירושלים מפני השכינה ושכינה אינה בטלה (רמב"ם הל' ביהב"ח פ"ו הט"ז) קביעת הקדושה בהמקום היא מצד מעשה הקידוש שקדשה שלמה (ראה שם הערה
- 57. ואולי י"ל שזהו החילוק בין הענין דהשראת השכינה (שזה הי' במ"ת) ל"ושכנתי בתוכם" שע"ש נק' משכן (ראה תניא פמ"א (נז, ב). אגה"ק סכ"ג (קלו, א)). ולהעיר מפלוגתת הראשונים בהשראת השכינה במקום המקדש והביאור בזה (בהס' שבהערה 17, וש"נ).
- 52. לבד בנ"י שפסקה זוהמתן (שבת קמו, א. וש"נ) גם לאחרי במשוך היובל ולתמיד (ראה המשך תער"ב ח"ב ע' תתקלא). ואף שע"י חטא העגל חזרה (זח"א נב, ב. קכו, ב. ח"ב קצג, סע"ב) לא חזרה לגמרי (כדמוכח בשבת וכו' שם. וראה חסד לאברהם מעין ראשון (עין כל נהר) פי"ג. נצוצי אורות לזח"ג יד, ב. לקו"ש חי"א ע' 10). ולהעיר מהדיוק חזרה ולא שהוא דבר חדש. ועצ"ע.
- 49. . וראה גם לקו"ש [המתורגם] חי"ט ע' 157.
- . דכולל כל בנ"י. ראה ויקהל לו, ד: העושים את כל מלאכת הקודש איש איש ממלאכתו אשר המה עושים. שם, ז: והמלאכה הי' דים (ובפרש"י שם). פרש"י שם לז, א: שנתן נפשו על המלאכה. פקודי לט, לב ופרש"י שם: ויעשו בני ישראל את המלאכה גו'.
שמות רבה י״ב:ג׳ - הטקסט מספריא
וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה נְטֵה יָדְךָ עַל הַשָּׁמָיִם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים קלה, ו): כֹּל אֲשֶׁר חָפֵץ ה' עָשָׂה וגו', אָמַר דָּוִד אַף עַל פִּי שֶׁגָּזַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (תהלים קטו, טז): הַשָּׁמַיִם שָׁמַיִם לַה' וְהָאָרֶץ נָתַן לִבְנֵי אָדָם, מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְמֶלֶךְ שֶׁגָּזַר וְאָמַר בְּנֵי רוֹמִי לֹא יֵרְדוּ לְסוּרְיָא וּבְנֵי סוּרְיָא לֹא יַעֲלוּ לְרוֹמִי, כָּךְ כְּשֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הָעוֹלָם גָּזַר וְאָמַר: הַשָּׁמַיִם שָׁמַיִם לַה' וְהָאָרֶץ נָתַן לִבְנֵי אָדָם, כְּשֶׁבִּקֵּשׁ לִתֵּן הַתּוֹרָה בִּטֵּל גְּזֵרָה רִאשׁוֹנָה וְאָמַר הַתַּחְתּוֹנִים יַעֲלוּ לָעֶלְיוֹנִים וְהָעֶלְיוֹנִים יֵרְדוּ לַתַּחְתּוֹנִים, וַאֲנִי הַמַּתְחִיל, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יט, כ): וַיֵּרֶד ה' עַל הַר סִינַי, וּכְתִיב (שמות כד, ט): וְאֶל משֶׁה אָמַר עֲלֵה אֶל ה', הֲרֵי כֹּל אֲשֶׁר חָפֵץ ה' עָשָׂה בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ וגו'. כְּמוֹ כֵן כְּשֶׁבִּקֵּשׁ אָמַר (בראשית א, ט): יִקָּווּ הַמַּיִם, וּכְשֶׁבִּקֵּשׁ עָשָׂה אֶת הַיַּבָּשָׁה יַם וּתְהוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (עמוס ה, ח, ט, ו): הַקּוֹרֵא לְמֵי הַיָּם, וְאוֹמֵר (בראשית ז, יא): בַּיּוֹם הַזֶּה נִבְקְעוּ כָּל מַעְיְנוֹת תְּהוֹם רַבָּה. וּכְשֶׁבִּקֵּשׁ עָשָׂה אֶת הַיָּם וּתְהוֹמוֹת יַבָּשָׁה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יד, כט): וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הָלְכוּ בַיַּבָּשָׁה בְּתוֹךְ הַיָּם, וְאוֹמֵר (תהלים קו, ט): וַיּוֹלִיכֵם בַּתְּהֹמוֹת כַּמִּדְבָּר. וְכֵן בְּמִצְרַיִם, בְּמשֶׁה שֶׁהָיָה בָּאָרֶץ, נָתַן לוֹ רְשׁוּת לִשְׁלֹט בְּמַעֲשֵׂה שָׁמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה נְטֵה יָדְךָ עַל הַשָּׁמַיִם וגו'. לָמָּה הֵבִיא עֲלֵיהֶם בָּרָד, לְפִי שֶׁשָֹּׂמוּ יִשְׂרָאֵל נוֹטְעֵי כְּרָמִים וְגַנּוֹת וּפַרְדֵּסִים וְאִילָנוֹת, לְפִיכָךְ הֵבִיא עֲלֵיהֶם בָּרָד וְשִׁבַּר אֶת הַכֹּל. עַל הָאָדָם וְעַל הַבְּהֵמָה, כֵּיוָן שֶׁרָאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁלֹא שָׁמְעוּ לִדְבָרָיו מַה שֶּׁאָמַר לָהֶם (שמות ט, יט): שְׁלַח הָעֵז, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כְּדַי שֶׁיָּבוֹא הַבָּרָד עַל הַכֹּל.
מדרש תנחומא, וארא ט״ו - הטקסט מספריא
וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה נְטֵה אֶת יָדְךָ עַל הַשָּׁמַיִם וִיהִי בָרָד (שמות ט, כב). זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: כֹּל אֲשֶׁר חָפֵץ ה' עָשָׂה בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ (תהלים קלה, ו). הַשָּׁמַיִם, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הַשָּׁמַיִם שָׁמַיִם לַה' וְהָאָרֶץ נָתַן לִבְנֵי אָדָם (תהלים קטו, טז). מָשָׁל לְמַה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְמֶלֶךְ שֶׁגָּזַר וְאָמַר: בְּנֵי רוֹמִי לֹא יֵרְדוּ לְסוּרִיָּא, וּבְנֵי סוּרִיָּא לֹא יַעֲלוּ לְרוֹמִי. כָּךְ כְּשֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הָעוֹלָם, גָּזַר וְאָמַר: הַשָּׁמַיִם שָׁמַיִם לַה' וְהָאָרֶץ נָתַן לִבְנֵי אָדָם. כְּשֶׁבִּקֵּשׁ לִתֵּן אֶת הַתּוֹרָה, בִּטֵּל אֶת הַגְּזֵרָה הָרִאשׁוֹנָה וְאָמַר: הַתַּחְתּוֹנִים יַעֲלוּ לָעֶלְיוֹנִים, וְהָעֶלְיוֹנִים יֵרְדוּ לַתַּחְתּוֹנִים, וַאֲנִי הַמַּתְחִיל, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֵּרֶד ה' עַל הַר סִינַי וְגוֹ' (שמות יט, כ). וּכְתִיב: וְאֶל מֹשֶׁה אָמַר עֲלֵה אֶל ה' (שמות כד, א). הֱוֵי, כֹּל אֲשֶׁר חָפֵץ וְגוֹ'.
כְּשֶׁבִּקֵּשׁ אָמַר יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם (בראשית א, ט). וּכְשֶׁבִּקֵּשׁ, עָשָׂה אֶת הַיָּם יַבָּשָׁה, שֶׁנֶּאֱמַר: וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הָלְכוּ בַיַּבָּשָׁה (שמות יד, כט). הֱוֵי כֹּל אֲשֶׁר חָפֵץ ה' עָשָׂה. בַּשָּׁמַיִם, נְטֵה יָדְךָ עַל הַשָּׁמַיִם וִיהִי בָרָד (שמות ט, כב). וּבָאָרֶץ, נְטֵה אֶת מַטְּךָ וְהַךְ אֶת עֲפַר הָאָרֶץ. מַה כְּתִיב לְמַעְלָה מֵהָעִנְיָן, כִּי עַתָּה שָׁלַחְתִּי אֶת יָדִי, וְאוּלָם בַּעֲבוּר זֹאת הֶעֱמַדְתִּיךָ (שמות ח, יב), שֶׁלֹּא תָּמוּת בְּמַכּוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת, וּלְמַעַן סַפֵּר שְׁמִי בְּכָל הָאָרֶץ.
בראשית רבה י״ט:ז׳ - הטקסט מספריא
וַיִּשְׁמְעוּ אֶת קוֹל ה' אֱלֹהִים מִתְהַלֵּךְ בַּגָּן לְרוּחַ הַיּוֹם (בראשית ג, ח), אָמַר רַבִּי חַלְּפוֹן שָׁמַעְנוּ שֶׁיֵּשׁ הִלּוּךְ לַקּוֹל, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּשְׁמְעוּ אֶת קוֹל ה' אֱלֹהִים מִתְהַלֵּךְ בַּגָּן, וְהִלּוּךְ לָאֵשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ט, כג): וַתִּהֲלַךְ אֵשׁ אָרְצָה, אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא מְהַלֵּךְ אֵין כְּתִיב כָּאן אֶלָּא מִתְהַלֵּךְ, מְקַפֵּץ וְעוֹלֶה. עִקַּר שְׁכִינָה בַּתַּחְתּוֹנִים הָיְתָה, כֵּיוָן שֶׁחָטָא אָדָם הָרִאשׁוֹן נִסְתַּלְּקָה שְׁכִינָה לָרָקִיעַ הָרִאשׁוֹן, חָטָא קַיִן נִסְתַּלְּקָה לָרָקִיעַ הַשֵּׁנִי, דּוֹר אֱנוֹשׁ לַשְׁלִישִׁי, דּוֹר הַמַּבּוּל לָרְבִיעִי, דּוֹר הַפְלָגָה לַחֲמִישִׁי, סְדוֹמִיִּים לַשִּׁשִּׁי, וּמִצְרִיִּים בִּימֵי אַבְרָהָם לַשְּׁבִיעִי. וּכְנֶגְדָן עָמְדוּ שִׁבְעָה צַדִּיקִים, וְאֵלּוּ הֵן, אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב לֵוִי קְהָת עַמְרָם משֶׁה, עָמַד אַבְרָהָם וְהוֹרִידָהּ לַשִּׁשִּׁי, עָמַד יִצְחָק וְהוֹרִידָהּ מִן שִׁשִּׁי לַחֲמִישִׁי, עָמַד יַעֲקֹב וְהוֹרִידָהּ מִן הַחֲמִישִׁי לָרְבִיעִי, עָמַד לֵוִי וְהוֹרִידָהּ מִן הָרְבִיעִי לַשְּׁלִישִׁי, עָמַד קְהָת וְהוֹרִידָהּ מִן הַשְּׁלִישִׁי לַשֵּׁנִי, עָמַד עַמְרָם וְהוֹרִידָהּ מִן הַשֵּׁנִי לָרִאשׁוֹן, עָמַד משֶׁה וְהוֹרִידָהּ מִלְּמַעְלָה לְמַטָּה. אָמַר רַבִּי יִצְחָק כְּתִיב (תהלים לז, כט): צַדִּיקִים יִירְשׁוּ אָרֶץ וגו', וּרְשָׁעִים מַה יַּעֲשׂוּ פוֹרְחִים בָּאֲוִיר, אֶלָּא הָרְשָׁעִים לֹא הִשְׁכִּינוּ שְׁכִינָה בָּאָרֶץ.
רש"י על שמות ל״ט:מ״ג - הטקסט מספריא
ויברך אתם משה. אָמַר לָהֶם יְהִי רָצוֹן שֶׁתִּשְׁרֶה שְׁכִינָה בְמַעֲשֵׂה יְדֵיכֶם, וִיהִי נֹעַם ה' אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ וְגוֹ', וְהוּא אֶחָד מִי"א מִזְמוֹרִים שֶׁבִּתְפִלָּה לְמֹשֶׁה (ספרא):
ויברך אתם משה AND MOSES BLESSED THEM — He said to them “May it be the will of God that His Shechinah rest upon the work of your hands; ‘and let the beauty of the Lord our God be upon us and establish Thou the work of our hands upon us’” (Psalms 90:17.) (Sifra, Shemini, Mechilta d'Miluim 2 15) This (from ויהי נועם onward) is part of one of the eleven Psalms (90—100) that are in the section beginning with, תפלה למשה; (Numbers Rabbah 12:9).
משנה תורה, הלכות בית הבחירה ו׳:ט״ז - הטקסט מספריא
ולמה אני אומר במקדש וירושלים קדושה ראשונה קדשה לעתיד לבוא ובקדושת שאר א"י לענין שביעית ומעשרות וכיוצא בהן לא קדשה לעתיד לבוא לפי שקדושת המקדש וירושלים מפני השכינה ושכינה אינה בטלה והרי הוא אומר והשמותי את מקדשיכם ואמרו חכמים אע"פ ששמומין בקדושתן הן עומדים אבל חיוב הארץ בשביעית ובמעשרות אינו אלא מפני שהוא כבוש רבים וכיון שנלקחה הארץ מידיהם בטל הכבוש ונפטרה מן התורה ממעשרות ומשביעית שהרי אינה מן ארץ ישראל וכיון שעלה עזרא וקדשה לא קדשה בכיבוש אלא בחזקה שהחזיקו בה ולפיכך כל מקום שהחזיקו בה עולי בבל ונתקדש בקדושת עזרא השנייה הוא מקודש היום ואף על פי שנלקח הארץ ממנו וחייב בשביעית ובמעשרות על הדרך שביארנו בהלכות תרומה:
רש"י על שמות ל״ז:א׳ - הטקסט מספריא
ויעש בצלאל. לְפִי שֶׁנָּתַן נַפְשׁוֹ עַל הַמְּלָאכָה יוֹתֵר מִשְּׁאָר חֲכָמִים, נִקְרֵאת עַל שְׁמוֹ (שמות רבה):
ויעש בצלאל AND BEZALEL MADE [THE ARK] — Because he gave himself over to the work more whole-heartedly than the other wise men it is called after his name (his name alone is associated with the act) (Midrash Tanchuma, Vayakhel 10).
רש"י על שמות ל״ט:ל״ב - הטקסט מספריא
ויעשו בני ישראל. אֶת הַמְּלָאכָה ככל אשר צוה ה' וגו':
ויעשו בני ישראל AND THE CHILDREN OF ISRAEL MADE the work ככל אשר צוה ה' וגו׳ ACCORDING TO ALL THAT THE LORD COMMANDED MOSES [SO DID THEY] or [SO THEY MADE IT].
מצוטט ב־3 עמודים
תורת מנחם 2
- לא - שנת תשכ"א - חלק ראשון ‹ בס"ד. ליל א' דחג השבועות (לפנות-בוקר), ה'תשכ"א* לקו"ש חכ"א ע' 150
- לז - שנת תשכ"ג - חלק שלישי ‹ בס"ד. שיחת ש"פ ראה, מבה"ח אלול, ה'תשכ"ג לקו"ש חכ"א ע' 150
מאמרים מלוקטים 1
- חלק ג ‹ בס"ד. ליל א' דחג השבועות (לפנות-בוקר), ה'תשכ"א לקו"ש חכ"א ע' 150
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.