132
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
מציאות של "פעמים שאתה חודל", כדלעיל.
למרות זאת, בלי להתחשב באמור לעיל, שלצורך התשובה מותר לצום, ו"אפילו מי שאינו יכול להתענות"41 – קובע אדמו"ר הזקן באגרת התשובה42 הוראה ברורה, ש"בדורותינו אלה" אסור להרבות בתעניות, ואפילו לא בתעניות של תשובה, אלא יש לפדות את התעניות בצדקה.
וכיון שחולשת הדור אינה תלויה בבחירה עצמית, אלא משום שכך ברא הקדוש־ברוך־הוא את הדור, הרי בודאי גם באופן העבודה הזה, כפי שהראונו הבעל־שם־טוב ואדמו"ר הזקן, לא חסר דבר ח"ו בתיקון הפגם, כפי שניתן היה להשלימו באמצעות תעניות וסיגופים43.
בדורנו זה ניתן הכח והיכולת לתקן את הבלתי רצוי באופן שאינו כרוך בצער ובדאגה, אלא דוקא מתוך שמחה וטוב לבב.
הערות
- 41. לשון אדה"ז הל' נזקי גוף כו' שם.
- 42. פ"ג. וראה בארוכה לקו"ש [המתורגם] ח"ב ע' 226 ואילך שי"ל שהחידוש בתורת הבעש"ט הנ"ל – שלכאורה ה"ז פסק הלכה שאסור לצער הגוף (שו"ע אדה"ז שם) – שגם באופנים הנ"ל שבשו"ע שמותר להתענות, הנה בדורות הללו הכח לפעול ענין התשובה ומירוק הנפש באופן של שמירת בריאות הגוף כו'. ע"ש. ואולי י"ל שזהו טעמו של אדה"ז באגה"ת שם. שאסר להרבות בתעניות של תשובה (אף שבשו"ע שם התיר גם במי שאינו יכול להתענות), כי מכיון שבדורות הללו אפשר בלאו הכי שוב אסור לצער גופו. (משיחת ש"פ משפטים, תשכ"ו)
- 43. ראה בכ"ז לקוטי ביאורים לתניא (להר"י קארף) ח"ב ע' צב ואילך (אגה"ת עם ליקוט פירושים כו' (קה"ת) ע' קלז ואילך). וראה שם (ע' צו ואילך. אגה"ת הנ"ל ע' קמא ואילך) טעם החילוק בין דורות הראשונים ודורות האחרונים. ע"ש. וראה הערה הקודמת.
מצוטט ב־2 עמודים
תורת מנחם 1
- נד - שנת תשכ"ט - חלק ראשון ‹ ש"פ ויצא, ט' כסלו, ה'תשכ"ט לקו"ש חכ"א ע' 132
מאמרים מלוקטים 1
- חלק ב ‹ בס"ד. ש"פ ויצא, ט' כסלו ה'תשכ"ט לקו"ש חכ"א ע' 132
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.