120
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
הקדשים, ואף בחומרה רבה יותר – כיוון שהם חמורים מן המזבח16.
מכך מובן, שהאיסור "ולא תעלה..." איננו רק משום שזהו חלק מן המקדש, אלא בעיקר מצד אבני המזבח עצמן. ולכן ניתן ללמוד מכך קל וחומר "ומה אם אבנים שאין בהם דעת לא לרעה ולא לטובה אמר הקדוש־ברוך־הוא לא תנהג בהם (באבנים עצמן) מנהג בזיון, חבירך... דין הוא שלא תנהוג בו מנהג בזיון".
ג. אבני המזבח – "יש בהם צורך"
לפי זה ניתן גם להבין מדוע מוסיף17 רש"י בפירושו את "אמרה תורה הואיל ויש בהם צורך לא תנהג בהם מנהג בזיון":
כיון שבפירוש רש"י אין מוזכר המיעוט "עליו אי אתה פוסע... אבל אתה פוסע בהיכל וקדש הקדשים"18, שממנו לומדים שהאיסור "ולא תעלה במעלות" הוא משום אבני המזבח כשלעצמן, כדלעיל – לפיכך צריך רש"י להדגיש ענין זה ב"קל וחומר" עצמו:
"הואיל ויש בהם צורך". כיון
הערות
- 16. במרכבת המשנה למכילתא כאן מפרש שהק"ו במכילתא חוזר לשיטת ת"ק לפנ"ז שהאיסור הוא מצד גילוי ערוה. והמיעוט "עליו אי אתה פוסע פסיעה גסה אבל אתה פוסע פסיעה גסה בהיכל כו'" הוא דעת ר"י שם שלדעתו אינו גילוי ערוה אלא ש"בעודו הולך למזבח טוען אברים ופדרים ודם אצל המזבח יהי' נראה עליו המצוה כמשאוי". ולכן בהיכל וקדה"ק "שקדושתן רבה .. יפסע פסיעה גסה כאדם בהול בל יזון עינו מזיו השכינה". אבל מזה שגם לר"י הלימוד הוא מסיום הכתוב "אשר לא תגלה ערותך עליו" וכן מלשון המכילתא "פסיעה גסה" (לא "יתירה" כביל"ש), משמע, שגם לדעתו שייך זה לגילוי ערוה.
- 17. הכרחו של רש"י בכלל להביא הלימוד דהק"ו (שלכאורה הוא רק לימוד מהכתוב ואינו נוגע בפשש"מ), י"ל שהוא מזה שהכתוב מוסיף הטעם "אשר לא תגלה ערותך עליו", שהוא לא רק מיותר בפשש"מ (כמ"ש בדבק טוב כאן ובבאר מים חיים בפסוק כב), כ"א שעפ"ז יוקשה מה שדוקא במזבח נאמר "ולא תעלה במעלות", ולטעם זה צ"ל האיסור ד"לא תעלה במעלות" בכל המקדש (והרי מצינו מעלות במקדש גופא גם לפנים ממקום המזבח, לפני האולם (וההיכל) – ראה מדות פ"ג מ"ו. רמב"ם הל' בית הבחירה פ"ו ה"ד־ה). משא"כ באם הי' נאמר האיסור בלא טעם לא הי' בזה שום קושיא, כי ריבוי ציוויים לא נאמר בהם טעם. ומזה מוכח בפשש"מ שהטעם שבכתוב – ללמד דבר חדש בא: ק"ו לבזיון האדם (ועד"ז י"ל במה שכתב רש"י "הרי דברים ק"ו" בפסוק לפנ"ז כ, כב).
- 18. ולהעיר שבפרש"י בכלל לא נזכר ע"ד האיסור דפסיעה גסה (הרחבת הפסיעות) על המזבח כבמכילתא (רק מפרש שזהו הטעם ד"אשר לא תגלה ערותך עליו – שע"י המעלות אתה צריך להרחיב פסיעותיך")*. ויתרה מזה – יש מפרשים שמפרש"י בד"ה ולא תעלה במעלות "כשאתה בונה כבש למזבח לא תעשה מעלות כו'", משמע שאין האיסור בעלי' רק בעשי' (באר מים חיים. וראה רא"ם ושפ"ח ועוד (ולא כמ"ש בספר הזכרון)).
- . ולהעיר שהרמב"ם בספר היד (הל' בית הבחירה פ"א הי"ז) לא כתב האיסור דפסיעה גסה, רק "והעולה במעלות על המזבח לוקה". אבל כתבו בספר המצות מל"ת פ. חינוך מצוה מא. ראה מל"מ ויעב"ץ לרמב"ם שם. מנ"ח שם. ולהעיר גם מהשינויים בלשון הרמב"ם: במנין המצות בריש ספר היד כותב "שלא לפסוע על המזבח", משא"כ בהכותרת להל' ביהב"ח: שלא לעלות עליו במעלות, ובסהמ"צ שם: שהזהירנו מעלות על המזבח במעלות כדי שלא יפסיע פסיעה גסה .. וכל מי שמפסיע פסיעה גסה על המזבח .. לוקה. ואכ"מ.
משנה מדות ג׳:ו׳ - הטקסט מספריא
הכיור היה בין האולם ולמזבח. ומשוך כלפי הדרום. בין האולם ולמזבח שתים ועשרים אמה ושתים עשרה מעלות היו שם. רום מעלה חצי אמה. ושלחה אמה. אמה אמה ורובד שלש. ואמה אמה ורובד שלש. והעליונה. אמה אמה. ורובד ארבע. רבי יהודה אומר העליונה אמה אמה ורובד חמש:
משנה תורה, הלכות בית הבחירה ו׳:ד׳ - הטקסט מספריא
ומהלך כל עזרת הכהנים והמזבח ובין האולם ולמזבח בשוה ועולה משם לאולם בשתים עשרה מעלות רום כל מעלה חצי אמה ושלחה חצי אמה והאולם וההיכל כולו בשוה:
משנה תורה, הלכות בית הבחירה א׳:י״ז - הטקסט מספריא
אין עושין מדרגות למזבח שנאמר לא תעלה במעלות על מזבחי אלא בונין כמו תל בדרומו של מזבח מתמעט ויורד מראש המזבח עד הארץ והוא הנקרא כבש והעולה במעלות על המזבח לוקה וכן נותץ אבן אחת מן המזבח או מכל ההיכל או מבין האולם ולמזבח דרך השחתה לוקה שנאמר ונתצתם את מזבחותם וגו' לא תעשון כן ליי' אלהיכם.
ספר המצוות, מצוות לא תעשה פ׳ - הטקסט מספריא
שהזהירנו מעלות על המזבח במעלות כדי שלא יפסיע פסיעה גסה אבל ילך עקב בצד גודל. והוא אמרו יתעלה ולא תעלה במעלות. ולשון מכילתא מה תלמוד לומר אשר לא תגלה ערותך עליו כשיעלה למזבח לא יהיה פוסע פסיעה גסה אלא מהלך עקב בצד גודל. וכבר התבארו צורת הכבש ואיכות בנינו בשלישי ממדות, וכל מי שמפסיע פסיעה גסה על המזבח עד שתגלה ערותו לוקה. (שם, שם):
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.

