48

ז. שני הטעמים למכות מצרים קשורים זה בזה

מספר פעמים דובר⁴² על כך, שגם את המשפטים צריך לקיים משום שכך גזר הקדוש־ברוך־הוא⁴³,

כנרמז בכך, שעשרת הדברות כוללים גם ציוויים פשוטים כגון "לא תרצח" וכדומה, כי גם הקיום של ציוויים אלו צריך להיות משום "אנכי ה' אלקיך".

וכך בעניננו, בהפטרה: הסיבה להיותם של מצרים⁴⁴ "משענת קנה לבית ישראל", להיפך מהבטחתם, היא תחושת הישות העצמית שלהם⁴⁵, אמירתם "יאור לי ואני עשיתי".

גם נקודה זו בהפטרה היא "מענין הפרשה" ומבטאת בגלוי את "ענין הפרשה":

לגבי עשר המכות מובאים בתורה שני טעמים: א) כדלעיל, כדי להביא לידי "וידעו מצרים כי אני ה'". ב) כנאמר בפרשת לך לך⁴⁶ – "וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי" – עונש על "ועבדו ועינו אותם"⁴⁷.

ומן ההפטרה לומדים ששני טעמים אלו כרוכים זה בזה: העובדה שפרעה הכחיש את מציאות ה', כטענתו "לא ידעתי את ה'"³⁶, היא הסיבה שהביאה אותו לשעבד ולהציק לישראל באופן הגרוע ביותר, שאינו מתקבל אפילו מצד האופי והתכונות האנושיות.

ח. המעשה הוא העיקר

ענין זה, שיש לקיים את המצוות משום שהן ציווי של הקדוש־ברוך־הוא, מביא לידי מסקנה נוספת, שהמעשה הוא העיקר⁴⁸:

קיום המצוות על־ידי האבות לפני מתן תורה היה עבודה בכח הנבראים⁴⁹, ועד לשורש הנבראים, שהיא האלקות ה"מלובשת" בבריאה ובסדר ההשתלשלות, כל עולם בפני עצמו, ולכן גם הרוחניות והגשמיות – כל אחת בפני עצמה.

לכל מצוה, שבעצם מהותה היא אלקות ורוחניות, יש משמעות מיוחדת המביאה לידי זיכוך והתעלות של הרוחניות אשר בעולם, בשכל וברגש של האדם. וזו היתה עבודת המצוות של האבות – ברוחניות נפש האדם, בעולם, ועד להיותם