38
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
שיחה ב
א. "אלולי הצפרדע היאך
היה פורע מן המצרים"?
על הפסוק1 "ויאמר ה' אל משה בא אל פרעה ואמרת אליו... ואם מאן אתה לשלח הנה אנכי נוגף את כל גבולך בצפרדעים", נאמר במדרש2, הדא הוא דכתיב:3 ויתרון ארץ בכל היא"4, והמדרש מביא את דעת רב אחא ב"ר חנניא "אפילו דברים שאתה רואה אותן כאילו הן מיותרין בעולם כגון נחשים ועקרבים הן היו בכלל ברייתו של עולם, אמר להן הקדוש־ברוך־הוא לנביאים: מה אתם סבורים אם אין אתם הולכים בשליחותי וכי אין לי שליח: ויתרון ארץ בכל היא, אני עושה שליחותי אפילו על ידי נחש אפילו על ידי עקרב ואפילו על ידי צפרדע, תדע לך שכן, שאלולי הצרעה היאך היה הקדוש־ברוך־הוא פורע מן האמוריים ואלולי הצפרדע היאך היה פורע מן המצרים, הדא הוא דכתיב: הנה אנכי נוגף...".
יש להבין: כיצד ייתכן לומר ש"אלולי הצפרדע היאך היה פורע מן המצרים"? והרי הצפרדע היתה רק אחת מבין עשר המכות?
לגבי הצרעה ניתן להבין דברים אלו, כי זו היתה הפעולה הראשונה לגירוש האמוריים והכנעניים, ומכה זו פגעה בהם בעוצמה רבה, כמאמר חז"ל5: "הצרעה לא עברה את הירדן", אלא "היתה מכה אותם בעניניהם ומטילה בהם ארס והם מתים"6.
אבל מכת הצפרדע לא היתה המכה הראשונה שבאה על מצרים. המכה הראשונה היתה מכת הדם, והיא היתה מכה קשה וגרועה יותר עבור המצריים7, כי ביאור ובמימיו היתה תלויה פרנסתה וחיותה של ארץ מצרים כולה, ולא רק שתיית המים כפשוטה. בנוסף לכך הרי היו עוד שמונה מכות אחרות שבהן פרע הקדוש־ברוך־הוא במצרים, עד למכה האחרונה, אשר היא הביאה ליציאת מצרים – מכת בכורות, ולאחר מכן הושלמה פורענותם בקריעת ים סוף, כאשר "לא נשאר בהם עד אחד"8.
ואם כן, כיצד ניתן לומר "אלולי הצפרדע היאך היה פורע מן המצרים"?
וכן אין מובן עצם הענין: כיצד ייתכן בכלל לומר על הקדוש־ברוך־הוא ש"אלולי הצפרדע היאך היה פורע מן
הערות
- 1. פרשתנו ז, כו־כז.
- 2. שמו"ר רפ"י.
- 3. קהלת ה, ח.
- 4. וממשיך במדרש: "וכל המדרש כמו שכתוב בויקרא רבה ובזאת חקת התורה" – ראה הנסמן שם ובמפרשים.
- 5. ראה סוטה לו, א.
- 6. לשון רש"י משפטים כג, כח. וראה סוטה שם. רד"ק יהושע כד, יב.
- 7. ראה לקמן הערה 18, 50.
- 8. בשלח יד, כח.
רש"י על שמות כ״ג:כ״ח - הטקסט מספריא
הצרעה. מִין שֶׁרֶץ הָעוֹף, וְהָיְתָה מַכָּה אוֹתָם בְּעֵינֵיהֶם וּמַטִּילָה בָהֶם אֶרֶס וְהֵם מֵתִים. וְהַצִּרְעָה לֹא עָבְרָה אֶת הַיַּרְדֵּן, וְהַחִתִּי וְהַכְּנַעֲנִי הֵם אֶרֶץ סִיחוֹן וְעוֹג, לְפִיכָךְ מִכָּל שֶׁבַע אֻמּוֹת לֹא מָנָה כָאן אֶלָּא אֵלּוּ, וְחִוִּי אַעַ"פִּ שֶׁהוּא מֵעֵבֶר הַיַּרְדֵּן וָהָלְאָה, שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ בְמַסֶּכֶת סוֹטָה (דף ל"ו), עַל שְׂפַת הַיַּרְדֵּן עָמְדָה וְזָרְקָה בָהֶם מָרָה:
הצרעה THE HORNETS — This is a kind of insect which wounded their eyes and injected poison in them, so that they died. The hornets did not cross the Jordan and the Hittite and the Canaanite whom Scripture mentions here as being driven out by them were the inhabitants of the land of Sichon and Og (on the east side of the Jordan). It is for this reason that Scripture enumerates here of all the seven nations that Israel fought against when entering Palestine only these two (cf. Joshua 24:12, where the text expressly states that the peoples driven out by the hornets were those of שני מלכי האמרי, “of the two kings of the Amorites” who are identical with Sihon and Og). But the Hivites lived on the other bank of the Jordan and somewhat beyond it and yet it states here that the hornets would drive them out! They were indeed driven out by the hornets, for our Rabbis have explained in Treatise Sotah 36a that the hornets placed themselves on the east bank of the Jordan and from there cast the poison against them.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.