216

כאשר מדובר על ענין של "ונפשו קשורה בנפשו"³⁶, ענין הנוגע לנפשותיהם של בנימין ושל יעקב, אז אין פועלים לפי חישובים שכליים, ומתחילים מיד במלוא התקיפות, כפתגם הנפוץ: כאשר כואב – זועקים.

ובענינים אלה³⁷ הרי אדרבא, דיבורים קשים מוכיחים לשומע, שאכן הדברים נוגעים לנפש – אין הוא מתכוון לממון, לכסא, לכבוד וכדומה – וזה מביא לידי "יכנסו דברי באזניך": כאשר מתחילים מיד בסערה, "מכים על השולחן", ואין מחשבים שום חישובים דיפלומטיים, חש הזולת עד כמה אכפת הדבר בפנימיות הנפש, וכך הוא משתכנע להיענות לבקשה, ועד שהוא עושה זאת בנחת וברצון.

ז. הדרישה התקיפה משפיעה יותר

וזוהי הוראה לכל הזמנים ולכל המקומות – מכאן אתה למד:

כאשר מדובר אודות הצלחת ילד יהודי מהיות עבד במצרים, אפילו כאשר המשנה למלך דורש זאת בכוחו של המלך³⁸,

אין זה הזמן המתאים כדי לבחור ועדות של מומחים גדולים, שיחקרו במתינות ובישוב הדעת את דברי ימי ישראל במצרים, ואחר־כך ידונו ויעמידו להצבעה את השאלה מה טוב, ומהי העלות הדרושה, ויחשבו מה אומרים על כך המצרים – אשר לשם כך דרושה ועדה נפרדת של מומחים מיוחדים המכירים היטב את המצרים, אוכלים ושותים עמם ביחד, וכו' וכו'.

אלא צריך מיד במהירות הגדולה ביותר לפעול בעוצמה החזקה ביותר כדי להציל את הילד מחינוך של מצרים, חינוך הנוגד לתורה, והמוביל להתבוללות – פיקוח נפשות ממש.

וכאשר נוקטים דרך זו, התוצאה היא, כפי שהיה אצל "ויגש אליו יהודה", שעל־ידי כך שיהודה פנה בתוקף, הרי לא רק שבוטל הענין של "עבדים", כי־אם להיפך – "ויאמר פרעה... ואתנה לכם את טוב ארץ מצרים"³⁹, ועוד לפני־כן, "לפניו"⁴⁰ מקימים "בית תלמוד שמשם תצא הוראה"⁴¹ במצרים, מחנכים את התלמידים לדעת בבירור כיצד צריכים בני יעקב להתנהג, ולדעת להיות בעלי הוראה, לפסוק דין לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא⁴².

וכך גם לגבי ההשפעה מלמעלה שבבחינת יוסף צדיק עליון: כאשר