154

ואילו במדרש¹³, על הפסוק "עד אשר אבוא אל אדוני שעירה", נאמר: "חזרנו על כל המקרא ולא מצאנו שהלך יעקב אבינו אצל עשו להר שעיר מימיו, אפשר יעקב אמיתי היה ומרמה בו, אלא אימתי היה הוא בא אצלו – לעתיד לבוא, הדא הוא דכתיב¹⁴: ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו". ממדרש זה רואים שיעקב אמר לעשו מלכתחילה דברי אמת בלבד, וכפי ששואלים במדרש: "ולא מצאנו שהלך יעקב אבינו אצל עשו להר שעיר מימיו".

ב. יעקב אמיתי היה

בפשטות רואים, שהדעות חלוקות¹⁵ בין הפירוש של המדרש לבין הפירוש של הגמרא שהובאו לעיל: לפי הגמרא יוצא, שיעקב צפה סכנת נפשות מצד עשו, ולכן היה עליו לומר שהוא הולך לשעיר, למרות שלא היה בדעתו לעשות זאת. לעומת זאת, לפי המדרש, יעקב לא חשש מפני עשו, וממילא לא היתה שום סיבה לכך שיהא עליו "להרחיב את הדרך" ולומר שהוא הולך לשעיר. ולכן צריך לומר, שכוונתו היתה "לעתיד לבוא".

אבל אנו רואים, שרש"י בפירושו על התורה, על הפסוק "עד אשר אבוא אל אדוני שעירה", מצרף את שני הפירושים, ואומר: "הרחיב לו הדרך שלא היה דעתו ללכת אלא עד סכות. אמר, אם דעתו לעשות לי רעה, ימתין עד בואי אצלו, והוא לא הלך (ומיד לאחר מכן ממשיך רש"י ואומר) ואימתי ילך? – בימי המשיח, שנאמר ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו".

כלומר, גם פירוש הגמרא, שיעקב לא חשב ללכת לשעיר והוא אמר כך כדי "להרחיב לו הדרך", כדי שעשו לא יעשה לו "רעה", מתאים לדברי המדרש, שדברי יעקב היו בהתאם למציאות: "ילך בימי המשיח", שלעתיד לבוא הוא יבוא לשעיר.

ואין מובן: רש"י מסביר כאן, בפירושו על התורה, שיעקב אמר אמת, אך הוא עצמו מפרש בגמרא, שממעשהו של יעקב, אשר "הרחיב לו את הדרך", לומדים, שצריך לומר דבר שאיננו אמיתי כדי להנצל מנכרי?

ומסבירים המפרשים¹⁶, שלמרות שלומדים זאת מיעקב – בכל זאת, כיון שמדתו של יעקב היא מדת האמת, כפי שמודגש במדרש שהובא לעיל, ש"יעקב אמיתי היה", הרי גם באמרו דברים שעשו הבינם כשונים מן המציאות, בכל זאת היו אלו דברי אמת. ולעומת זאת אצל יהודים אחרים,