137

לעומת זאת, רבי אבא מדגיש ש"הוה מייתי ליה יעקב", שהברכה היתה ברכתו של יעקב והוא הביאה ללבן. ולכן הוא מצטט את הפסוק שאמר יעקב "ויברך ה' אותך לרגלי", בביאת רגלי.

ולפי זה יש לומר, ששתי הדעות שהובאו לעיל מן הזהר לגבי ברכת לבן בזכות יעקב קשורות לשני האופנים של "בשביל התורה ובשביל ישראל", כפי שיוסבר להלן.

ג. "ברכה משתלחת"

ד. מכשירי מצוה – כמצוה?

כדי להבין ענין זה טוב יותר, יש להקדים ולבאר מדוע התברך רכושו של לבן בזכות יעקב, וכך לגבי צדיקים בכלל, ש"כל מקום שהצדיקים הולכים ברכה משתלחת"¹¹:

העולם נברא בשביל התורה ובשביל ישראל¹². וכיון שזוהי מטרת הבריאה, הרי מובן, שכאשר עניני העולם "משמשים" ומסייעים ליהודי, כדי שיוכל לעשות את המוטל עליו – אני נבראתי לשמש את קוני¹³ – הרי הם מגיעים לתכליתם, וממילא הם מגיעים לשלמותם¹⁴.

וזוהי הסיבה לכך ש"כל מקום שהצדיקים הולכים – ברכה משתלחת", כי כאשר זהו "מקום" שבו באים הצדיקים ומשמשים את קונם, ועוסקים בעבודת ה', הרי המקום ופרטיו "מסייעים" לישראל ולתורה. ולפיכך הוא מגיע לתכלית בריאתו, ונעשה למקום של ברכה – "ברכה משתלחת".

ישנה מחלוקת בין התנאים¹⁵, אם מכשירי מצוה (ההכנות למצוה) דוחים את השבת. רבי אליעזר סובר, שמכשירי מצוה דוחים שבת, אך ההלכה נקבעה¹⁶ לפי הדעה שהם אינם דוחים שבת.

הבסיס למחלוקת הוא אם ההכנה וההכשרה לפעולה נחשבת כפעולה עצמה¹⁷:

רבי אליעזר סובר, שכיון שאי אפשר לבצע את הפעולה ללא ההכנה וההכשרה, זוכה ההכנה לאותה חשיבות כמו הפעולה עצמה – ולכן מכשירי מצוה דוחים את השבת בדיוק כמצוה עצמה.

לעומת זאת סוברים התנאים האחרים, שלמרות שההכנה היא הכרחית, בכל זאת זוהי הכנה בלבד, ואין היא בעלת חשיבות כמו הפעולה עצמה – ולכן, לדעתם, מכשירי מצוה אינם דוחים את השבת.

אמנם, לגבי דחיית שבת לא נקבעה