137
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
לעומת זאת, רבי אבא מדגיש ש"הוה מייתי ליה יעקב", שהברכה היתה ברכתו של יעקב והוא הביאה ללבן. ולכן הוא מצטט את הפסוק שאמר יעקב "ויברך ה' אותך לרגלי", בביאת רגלי.
ולפי זה יש לומר, ששתי הדעות שהובאו לעיל מן הזהר לגבי ברכת לבן בזכות יעקב קשורות לשני האופנים של "בשביל התורה ובשביל ישראל", כפי שיוסבר להלן.
ג. "ברכה משתלחת"
ד. מכשירי מצוה – כמצוה?
כדי להבין ענין זה טוב יותר, יש להקדים ולבאר מדוע התברך רכושו של לבן בזכות יעקב, וכך לגבי צדיקים בכלל, ש"כל מקום שהצדיקים הולכים ברכה משתלחת"11:
העולם נברא בשביל התורה ובשביל ישראל12. וכיון שזוהי מטרת הבריאה, הרי מובן, שכאשר עניני העולם "משמשים" ומסייעים ליהודי, כדי שיוכל לעשות את המוטל עליו – אני נבראתי לשמש את קוני13 – הרי הם מגיעים לתכליתם, וממילא הם מגיעים לשלמותם14.
וזוהי הסיבה לכך ש"כל מקום שהצדיקים הולכים – ברכה משתלחת", כי כאשר זהו "מקום" שבו באים הצדיקים ומשמשים את קונם, ועוסקים בעבודת ה', הרי המקום ופרטיו "מסייעים" לישראל ולתורה. ולפיכך הוא מגיע לתכלית בריאתו, ונעשה למקום של ברכה – "ברכה משתלחת".
ישנה מחלוקת בין התנאים15, אם מכשירי מצוה (ההכנות למצוה) דוחים את השבת. רבי אליעזר סובר, שמכשירי מצוה דוחים שבת, אך ההלכה נקבעה16 לפי הדעה שהם אינם דוחים שבת.
הבסיס למחלוקת הוא אם ההכנה וההכשרה לפעולה נחשבת כפעולה עצמה17:
רבי אליעזר סובר, שכיון שאי אפשר לבצע את הפעולה ללא ההכנה וההכשרה, זוכה ההכנה לאותה חשיבות כמו הפעולה עצמה – ולכן מכשירי מצוה דוחים את השבת בדיוק כמצוה עצמה.
לעומת זאת סוברים התנאים האחרים, שלמרות שההכנה היא הכרחית, בכל זאת זוהי הכנה בלבד, ואין היא בעלת חשיבות כמו הפעולה עצמה – ולכן, לדעתם, מכשירי מצוה אינם דוחים את השבת.
אמנם, לגבי דחיית שבת לא נקבעה
הערות
- 11. ב"ר פע"ג, ח. ספרי עקב יא, י. וראה ברכות מב, א. ובכ"מ.
- 12. פרש"י ר"פ בראשית. וראה תנחומא באבער שם יו"ד. אותיות דרע"ק אות ב.
- 13. משנה סוף קידושין.
- 14. להעיר מלקו"ד כרך ד' תקצו, א־ב.
- 15. שבת קל, א. וש"נ.
- 16. רמב"ם הל' מילה פ"ב ה"ו. שו"ע או"ח סשל"א ס"ו. שו"ע אדה"ז שם ס"ז.
- 17. ראה לקו"ש [המתורגם] חי"ז ע' 200. ע' 252. ועוד.
בראשית רבה ע״ג:ח׳ - הטקסט מספריא
וַיֹּאמֶר לָבָן אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ וגו' (בראשית ל, כז), נִסִּיתִי וּבָדַקְתִּי (בראשית ל, כז): וַיְבָרְכֵנִי ה' בִּגְלָלֶךָ. (בראשית ל, כח): וַיֹּאמַר נָקְבָה שְׂכָרְךָ עָלַי, סְכוֹם קַטַּע פָּרֵשׁ [אמור הסכום קצוב ופרש מה שכרך]. (בראשית ל, כט): וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַתָּה יָדַעְתָּ וגו' (בראשית ל, ל): כִּי מְעַט אֲשֶׁר הָיָה לְךָ וגו' וַיִּפְרֹץ לָרֹב, רַבִּי יְהוּדָה בְּשֵׁם רַבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רַבִּי חִזְקִיָּה אָמַר מְעַט שִׁבְעִים נָפֶשׁ. נֶאֱמַר כָּאן מְעַט וְנֶאֱמַר לְהַלָּן מְעַט (דברים כו, ה): בִּמְתֵי מְעָט, מַה לְּהַלָּן בְּשִׁבְעִים נֶפֶשׁ, אַף כָּאן שִׁבְעִים. (בראשית ל, ל): וַיְבָרֶךְ ה' אֹתְךָ לְרַגְלִי, כָּל מָקוֹם שֶׁהַצַּדִּיקִים הוֹלְכִים בְּרָכָה מִשְׁתַּלַּחַת, יָרַד יִצְחָק לִגְרָר, בָּאת בְּרָכָה לְרַגְלוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כו, יב): וַיִּזְרַע יִצְחָק בָּאָרֶץ הַהִיא וַיִּמְצָא בַּשָּׁנָה וגו'. יָרַד יַעֲקֹב אֵצֶל לָבָן, וּבָאת בְּרָכָה לְרַגְלוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְבָרֶךְ ה' אֹתְךָ לְרַגְלִי. יוֹסֵף יָרַד אֵצֶל פּוֹטִיפַר, בָּאת בְּרָכָה לְרַגְלוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית לט, ה): וַיְבָרֶךְ ה' אֶת בֵּית הַמִּצְרִי. (בראשית ל, ל): וְעַתָּה מָתַי אֶעֱשֶׂה גַּם אָנֹכִי לְבֵיתִי, רְאוּבֵן בָּעֵי בֵי וְשִׁמְעוֹן בָּעֵי בֵי.
משנה תורה, הלכות מילה ב׳:ו׳ - הטקסט מספריא
עושין כל צרכי מילה בשבת מלין ופורעין ומוצצין וחוזר על ציצין המעכבין אף על פי שפירש ועל ציצין שאין מעכבין כל זמן שלא פירש ונותן עליה אספלנית אבל מכשירי מילה אינן דוחין את השבת כיצד הרי שלא מצאו סכין אין עושין סכין בשבת ולא מביאין אותו ממקום למקום ואפילו מבוי שאינו מעורב אין מביאין אותו מחצר לחצר ואין עירוב מדבריהם נדחה מפני הבאת הסכין הואיל ואפשר להביאו מערב שבת.
שולחן ערוך, אורח חיים של״א:ו׳ - הטקסט מספריא
מַכְשִׁירֵי מִילָה שֶׁאֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹתָם מֵעֶרֶב שַׁבָּת אֵינָם דּוֹחִים אֶת הַשַּׁבָּת; לְפִיכָךְ אִם לֹא הֵבִיא אִזְמֵל לְמִילָה מֵעֶרֶב שַׁבָּת, לֹא יְבִיאֶנּוּ בְּשַׁבָּת, אֲפִלּוּ בְּמָקוֹם שֶׁאֵין בּוֹ אֶלָּא אִסוּר דְּרַבָּנָן, שֶׁהֶעֱמִידוּ חֲכָמִים דִּבְרֵיהֶם בִּמְקוֹם כָּרֵת. וְלוֹמַר לְעַכּוּ"ם לַעֲשׂוֹתָהּ, אִם הוּא דָּבָר שֶׁאִם עָשָׂהוּ יִשְׂרָאֵל אֵין בּוֹ אִסוּר אֶלָּא מִדְּרַבָּנָן, אוֹמֵר לְעַכּוּ"ם וְעוֹשֶׂהוּ. וְאִם הוּא דָּבָר שֶׁאָסוּר לְיִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹתוֹ מִן הַתּוֹרָה, לֹא יֹאמַר לְעַכּוּ"ם לַעֲשׁוֹתוֹ. וְעַיֵּן לְעֵיל סי' ש"ז.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.

