98

יש כאן דבקות בין שני דברים שונים. ולכן גם התפלה והמענה לה הם קרובים ודבוקים באופן דומה לכך – תחילה באה התפלה, ולאחר סיומה בא מיד המענה.

לעומת זאת כאשר הבקשה המובעת בתפלה היא על דבר שהוא מלכתחילה "כולא חד" עם אלקות, אז נענית התפלה בדומה לכך, באופן שאין הפרדה בין המענה לבין התפלה. ובעניננו – לא ככלותו לדבר, את כל הדברים האלה⁷⁶, לאחר גמר התפלה – אלא "טרם⁷⁷ כלה לדבר".

ח. "עד מהרה ירוץ דברו"

על הפסוק "ויהי הוא טרם כלה..." מוסבר בתורת החסידות⁷⁸, שבהמשכת אלקות לעולם יש שני אופנים⁷⁹, הרמוזים בפסוק⁸⁰ "השולח אמרתו ארץ, (ו)עד מהרה ירוץ דברו".

"השולח אמרתו ארץ" זוהי ההמשכה היורדת למטה "לאט לאט". כלומר, היא עוברת את סדר השתלשלות העולמות, מדרגה לדרגה, ובכל דרגה מתאחדת ההמשכה עם ה"עולם" שבדרגה זו, עד אשר היא מגיעה למטה.

ויש המשכה באופן של "עד מהרה ירוץ דברו" – זו היא ההמשכה היורדת מיד למטה, ב"מהירות", תוך דילוג על סדר ההשתלשלות.

הגורם להבדל בין שתי ההמשכות תלוי במקום שממנו הן מתחילות: כאשר ההמשכה נובעת מדרגה של אלקות הקשורה להשתלשלות העולמות, אז היא נמשכת למטה באופן שהיא מוכרחה לעבור ו"להתלבש" בסדר ההשתלשלות. אך כאשר ההמשכה נובעת מהאור האלקי שמעל להשתלשלות, אז היא יורדת מיד למטה ב"מהירות", כי אין היא צריכה לעבור ו"להתלבש" בסדר ההשתלשלות.

לפי זה מוסברת בתורת החסידות⁷⁸ הסיבה לכך שה"שלושה" "נענו במענה פיהם", באופן של "מיד", כי הם הגיעו באמצעות תפלתם לאור האלקי שמעל להשתלשלות, שנמשך למטה באופן של "עד מהרה ירוץ דברו".

לפי זה מוסברת גם מעלתה של תפלת אליעזר לעומת תפלות משה ושלמה, שדווקא הוא נענה "טרם כלה לדבר". משום, שמטרת תפלתו היתה למען יצחק, שמהותו היא הגבורה – תגבורת החיות – לכן גם המענה על התפלה לא היה במהירות רגילה בלבד, אלא באופן של תגבורת במהירות – "טרם כלה לדבר".

ויש לומר, שיש להתאים את הביאור האמור לעיל לביאור שבתורת החסידות: