59

בעולם, כדלעיל: בכך מספרת התורה שלא זו בלבד שגם בארץ ישראל הוא גילה אלקות, אלא שלאחר ציווי ה' "לך לך" נעשתה כל פעילותו באופן שונה לחלוטין, כנאמר בפירוש רש"י⁵¹: "עכשיו הוא אלקי השמים ואלקי הארץ שהרגלתיו בפי הבריות, אבל כשלקחני מבית אבי היה אלקי השמים ולא אלקי הארץ, שלא היו באי עולם מכירים בו ושמו לא היה רגיל בארץ":

אמנם, גם בחוץ לארץ פרסם אברהם אלקות בעולם, אבל "לא היו באי עולם מכירים בו ושמו לא היה רגיל בארץ"⁵². דוקא באמצעות "ויקרא שם בשם ה'" בהיותו בארץ ישראל, לאחר הציווי "לך לך", דוקא אז "הרגלתיו בפי הבריות"⁵³.

במילים אחרות: פרסום האלקות בהיות אברהם בחוץ לארץ נבע מהכרתו השכלית, ולכן הוא נעשה באופן שהעולם הוא מציאות בפני עצמה המתבטלת כלפי אלקות. ואילו הפרסום שלאחר הציווי "לך לך" נבע מציווי הבורא, ולכן הוא נעשה באופן של "ויקרא שם⁵⁴ בשם ה' א־ל עולם"⁵⁵ – ולא "א־ל העולם" – שהעולם והאלקות הם כביכול מציאות אחת⁵⁶.

ט. "לך לך" – יציאה ממציאות העצמית

זהו גם ההסבר לכך שהפסוק אומר ומפרט "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך": הדגש אינו מושם כאן על הליכתו של אברהם אל ארץ ישראל, אלא בעיקר על יציאתו⁵⁷ ממציאותו – "ארצך" "מולדתך" "בית אביך",

וכפי שמסבירה זאת תורת החסידות⁵⁸: "מארצך" – מרצונותיך, "וממולדתך" – מהרגליך וממדותיך, "ומבית אביך" – מחכמתך (אב וחכמה) – למרות שאצל אברהם היה כל זה קשור לקדושה ולאלקות, אך בכל זאת היה זה "מארצך וממולדתך ומבית אביך" – הרצונות והמדות וכחות השכל שלו, מציאות בפני עצמה, "אל הארץ אשר אראך": הוא צריך ללכת אל הארץ, העבודה שאותה מראה לו הקדוש־ברוך־הוא –

ועל ידי כך נגרמה התעלות מיוחדת שאינה בערך לדרגתו הקודמת, כאשר הוא נעשה שליח ה', ועל ידי כך נוצרה