39

וכשם שהענין בפשטותו, כך הוא גם בפנימיותו: על־ידי "לך לך" היה אברהם צריך להגיע לעליה – הליכה – בדרגות רוחניות, על־ידי בירור וזיכוך ניצוצות הקדושה בעולם. וזאת היתה גם המטרה בירידה למצרים – זיכוך ניצוצות הקדושה הנמצאים שם¹⁶.

וכיוון שהמצוות, שמהותן היא זיכוך ניצוצות הקדושה בעולם, צריכות להתבצע, באופן כללי, בדרך הטבע¹⁷ – לכן אמר אברהם לשרה "אמרי נא אחותי את" ועל ידי כך תתבצע באופן טבעי מטרת ירידתו למצרים (התעלות אברהם על־ידי זיכוך הניצוצות) – למען ייטב לי בעבורך".

השאלה בזוהר היא: בדרך כזו יוצא שהענין של "ייטב" – העליה באמצעות זיכוך הניצוצות – "דיוטבין ליה", יהיה רק לאברהם ולא לשרה. ואדרבה, שרה תימצא אצל המצרים, כפי שאכן ארע בפועל – ותוקח האשה בית פרעה"¹⁸, גם אם לא יוכלו לפגוע בה –

והשאלה היא: כיצד ייתכן לומר שאברהם יגרום לשרה לירידה גדולה כל־כך, להיות בבית פרעה, לצורך העליה¹⁹ שתצמח לו²⁰ בכך?

אמנם היה ברור לאברהם שמטרת ירידתו למצרים היא לצורך עליה – "ייטב לי", אך דרכים רבות למקום, ואברהם צריך היה לסמוך על הקדוש־ברוך־הוא שתכלית זו תתבצע בדרך אחרת²¹, ולא על־ידי ירידתה של שרה?

ועל כך עונים בזוהר: "לא סמיך על זכותא דיליה... אלא על זכותא דאתתיה, דירווח בגינה ממונא... דהא ממונא באתתיה זכי ליה בר נש" – לרווחי ממון זוכה האדם על־ידי אשתו – ומכאן מובן שכך הדבר ברוחניות: כדי שתתקיים התעלות על־ידי זיכוך הניצוצות במצרים, אין די בירידת אברהם למצרים, ואין ביכלתו לסמוך על זכותו בלבד, אלא יש צורך ב"זכותא דאתתיה". דוקא באמצעות ירידת אשתו ל"בית פרעה" ניתן להעלות את הניצוצות – "דירווח בגינה ממונא לשאר עמין".

וכיוון שמטרת הירידה היא העליה שתתבצע באמצעות "אשה משכלת" – שרה, הרי מובן, שבזכותה "לא יכלין לאענשא ליה (לא תיגרם ירידה לאברהם) ולחייכא בה" (ולא ירידה לשרה).