426
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
ונרמזות בשם הוי' ברוך הוא" מובן, שגם על ספירת החכמה, שהיא אחת מעשר הספירות, אומרים באופן כללי שהיא "נכללת ונרמזת" באות יו"ד3 של שם הוי', ולא רק שהאות יו"ד "מרמזת" עליה.
ואילו על "בחינת רצון העליון ברוך הוא", שהיא מעל לעשר הספירות4, אי אפשר לומר שהיא "נכללת ונרמזת" בקוץ שעל היו"ד.
כלומר, בספירת החכמה יש שני ענינים: (א) היותה אחת מעשר הספירות, יש לה דבר משותף עם כל שאר הספירות, ומצד ענין זה שבה היא "נכללת ונרמזת" ביו"ד. (ב) היותה מעל לשאר הספירות, עד אשר בדברים מסויימים היא דומה לדרגת רצון העליון, ולכן (א) אין אומרים עליה "לשון כלל, נרמזת", (ב) אין היא נרמזת באות יו"ד, אלא להיפך – האות יו"ד "מרמזת" עליה.
ג. באמצעות תשובה ניתן להגיע גם לקוץ שעל היו"ד
ההסבר לכל הדיוקים הללו, והקשר המיוחד שלהם לתוכנה הכללי של אגרת התשובה, אשר על כן מעיר אבי מורי דוקא דיוקים אלו, יובנו על ידי הקדמת שאלה שיש להבינה כאן:
כוונת אדמו"ר הזקן היא להסביר כאן כיצד "כל הי' ספירות נכללות ונרמזות בשם הוי' ברוך הוא", ומדוע אפוא חשוב לציין, ואפילו בסוגריים כמאמר מוסגר, ש"קוץ שעל היו"ד רומז לבחינת רצון העליון ברוך הוא שלמעלה מעלה ממדרגת בחינת חכמה עילאה..."?
השאלה אך קשה יותר: ההסבר המובא כאן לארבע אותיות שם הוי' מהווה הקדמה להסבר שגם בנשמת האדם, "חלק ה' עמו"5, יש ענינים בדומה לארבע אותיות שם הוי'. אך בבארו את ד' האותיות הוי' אשר בנשמת האדם, אין אדמו"ר הזקן מבאר מהו קוצו של יו"ד – ולשם מה הוא צריך, אפוא, לבאר זאת בשם הוי'?
ויש לומר, שההסבר לכך הוא:
אדמו"ר הזקן מרחיב כאן בהסבר של "חלק ה' עמו" כדי להבהיר כיצד פוגמים על ידי חטאים בארבע האותיות של שם הוי'6, ובאמצעות התשובה מעוררים את י"ג מדות הרחמים "הנמשכות מרצון העליון ברוך הוא .. שלמעלה מעלה מבחינת ההשפעה הנשפעת מאותיות שם הוי'"7, וכך
הערות
- 3. ראה לקמן הערה 39.
- 4. שהרי אין לומר שכוונתו כאן למנות כתר מן הי"ס (וכדמשמע גם לכאורה מהא שלא ביאר (בפירוש) ענין הדעת – וכהכלל שכשהכתר נמנה אין הדעת נמנה (ע"ח שכ"ג פ"ח)) – כי: (א) לפ"ז הו"ל להקדים הרמז דקוצו של יו"ד (רצון) לפני היו"ד (חכמה). (ב) למה בא הרמז דקוצו של יו"ד בחצאי־עיגול בדרך מאמר המוסגר? (ג) ועיקר: בסיום הפרק לא מפרש אדה"ז ענינו של קוצו של יו"ד בנפש האדם.
- 5. לשון הכתוב – האזינו לב, ט.
- 6. ראה לעיל ע' 443 והערה 13.
- 7. אגה"ת רפ"ח.
תניא, אגרת התשובה ח׳ - הטקסט מספריא
וְהִנֵּה, אַחֲרֵי הַעֲמָקַת הַדַּעַת בְּכָל הַנִּזְכָּר לְעֵיל, יוּכַל לְבַקֵּשׁ בֶּאֱמֶת, מֵעוּמְקָא דְלִבָּא ״כְּרוֹב רַחֲמֶיךָ מְחֵה פְשָׁעָי וְגוֹ׳״. כִּי אֲזַי תִּקָּבַע בְּלִבּוֹ בֶּאֱמֶת גּוֹדֶל הָרַחֲמָנוּת עַל בְּחִינַת אֱלֹקוּת שֶׁבְּנַפְשׁוֹ וְשֶׁלְּמַעְלָה, כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. וּבָזֶה – יְעוֹרֵר רַחֲמִים הָעֶלְיוֹנִים מִי״ג מִדּוֹת הָרַחֲמִים, הַנִּמְשָׁכוֹת מֵרָצוֹן הָעֶלְיוֹן בָּרוּךְ־הוּא, הַנִּרְמָז בְּקוֹצוֹ שֶׁל יוּ״ד, שֶׁלְּמַעְלָה מַּעְלָה מִבְּחִינַת הַהַשְׁפָּעָה הַנִּשְׁפַּעַת מֵאוֹתִיּוֹת שֵׁם הַוָיָ׳.
וְלָכֵן הַי״ג מִדּוֹת הָרַחֲמִים מְנַקִּים כָּל הַפְּגָמִים, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״נוֹשֵׂא עָוֹן וָפֶשַׁע וְנַקֵּה״, וְשׁוּב אֵין יְנִיקָה לְהַחִיצוֹנִים וְהַסִּטְרָא אָחֳרָא מֵהַשְׁפָּעַת הֵ״א תַּתָּאָה, כַּנִּזְכָּר לְעֵיל (וּבָזֶה תָּשׁוּב הֵ״א תַּתָּאָה לִמְקוֹמָהּ, לְהִתְיַיחֵד בְּיה״ו, וְדַי לַמֵבִין).
וְכֵן מַמָּשׁ לְמַטָּה בַּנֶּפֶשׁ הָאֱלֹקִית שֶׁבָּאָדָם, שׁוּב אֵין ״עֲוֹנוֹתֵיכֶם מַבְדִּילִים״, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב ״וְנַקֵּה״ – ״מְנַקֶּה הוּא לַשָּׁבִים״, לִרְחוֹץ וּלְנַקּוֹת נַפְשָׁם מִלְּבוּשִׁים הַצּוֹאִים, הֵם הַחִיצוֹנִים וְסִטְרָא אָחֳרָא, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּגְּמָרָא ״מְלַפַּפְתּוֹ וְכוּ׳״.
וּמֵאַחַר שֶׁ״רוּחַ עָבְרָה וַתְּטַהֲרֵם״, אֲזַי תּוּכַל נַפְשָׁם לָשׁוּב עַד הַוָיָ׳ בָּרוּךְ־הוּא מַמָּשׁ, וְלַעֲלוֹת מַעְלָה מַּעְלָה לִמְקוֹרָהּ, וּלְדָבְקָה בּוֹ יִתְבָּרֵךְ בְּיִחוּד נִפְלָא, כְּמוֹ שֶׁהָיְתָה מְיוּחֶדֶת בּוֹ יִתְבָּרֵךְ בְּתַכְלִית הַיִּחוּד, בְּטֶרֶם שֶׁנְּפָחָהּ בְּרוּחַ פִּיו יִתְבָּרֵךְ לֵירֵד לְמַטָּה וּלְהִתְלַבֵּשׁ בְּגוּף הָאָדָם (וּכְמוֹ עַל דֶּרֶךְ מָשָׁל, בְּאָדָם הַנּוֹפֵחַ בְּרוּחַ פִּיו, בְּטֶרֶם שֶׁיּוֹצֵא הָרוּחַ מִפִּיו – הוּא מְיוּחָד בְּנַפְשׁוֹ). וְזוֹ הִיא תְּשׁוּבָה שְׁלֵימָה.
וְהִנֵּה, בְּחִינַת יִחוּד זֶה וּתְשׁוּבָה זוֹ, הִיא בְּחִינַת תְּשׁוּבָה עִילָּאָה שֶׁלְּאַחַר תְּשׁוּבָה תַּתָּאָה, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזּוֹהַר הַקָּדוֹשׁ בְּרַעְיָא מְהֵימְנָא פָּרָשַׁת נָשֹׂא, דִּתְשׁוּבָה עִילָּאָה הִיא, דְּיִתְעַסֵּק בְּאוֹרַיְיתָא בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ דְּקוּדְשָׁא־בְּרִיךְ־הוּא וְכוּ׳, דְּאִיהוּ בֶּן י״ה – בִּינָה וְכוּ׳ (וּמַעֲלַת בַּעֲלֵי תְשׁוּבָה עַל צַדִּיקִים גְּמוּרִים בָּזֶה הִיא, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזּוֹהַר הַקָּדוֹשׁ פָּרָשַׁת חַיֵּי שָׂרָה, דְּאִינוּן מָשְׁכֵי עֲלַיְיהוּ בִּרְעוּתָא דְלִבָּא יַתִּיר וּבְחֵילָא סַגִּי לְאִתְקָרְבָא לְמַלְכָּא וְכוּ׳):
מצוטט בעמוד אחד
תורת מנחם 1
- סה - שנת תשל"א - חלק רביעי ‹ ש"פ פינחס, מבה"ח מנחם-אב, ה'תשל"א לקו"ש חי"ט ע' 426
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.