378

לאחר שישראל קוראים ולומדים את התורה במשך השנה כולה, ומסיימים אותה בשמחת תורה, נוסף אור חדש של "אין סוף" בתורה⁵¹, וכאשר מתחילים ישראל לקרוא וללמוד את התורה שוב, זוהי, כביכול, תורה חדשה ונעלית יותר, ולפיכך שמחים כל ישראל ומברכים ברכת שהחיינו⁵², ושלושה ענינים אלו קיימים אחר־כך אצל כל אחד לפי ערכו ודרכו:

אצל בעלי תורה ויושבי אוהל נוסף בעיקר לימוד התורה והבנתה באופן חדש – שהחיינו – וזוהי עיקר יגיעתם – והגיענו – בהבנת ובהשגת התורה, ובמילא מתחדשת אצלם גם עבודתם בגוף ובעולם – וקימנו – שלכך הם מקדישים רק מעט מזמנם.

אצל מארי עובדין טבין ובעלי עסק, שאינם קשורים לאופן חדש בהבנת התורה, נגרם גם־כן חידוש ב"שהחיינו וקימנו והגיענו" לפי מדרגתם שלהם: החיות שלהם בלימוד התורה ובכל התנהגותם במשך היום על פי התורה מתעלה ומתחדשת. וזה גורם להתעלות גם ב"וקימנו" – בחיות הגוף על פי התורה. "והגיענו" – נוסף גם כח לעמלם להיות בעלי חיות של תורה בכל עניניהם, הן ביגיעה לקיים את כל הוראות התורה במשא ומתן, באכילה, ובכל צרכי הגוף, והן ביגיעתם להתנתק מעניני העולם ולעמול יותר ויותר בשיעורים קבועים (קבועים גם בנפש) בלימוד התורה.

יג. הקשר בין שמחת תורה לבין פרשת וזאת הברכה

לפי זה יובן גם הקשר שבין שמחת תורה וברכת "שהחיינו" שבה לבין פרשת "וזאת הברכה".

לכאורה, אם התורה היא הבנה והשגה, כיצד היא משפיעה על עניני האדם שאינם קשורים כלל לשכל?

לומדים בפרשתנו⁵³ שהתורה היא "מימינו אש דת למו". ונאמר בספרי: "מה אש – כל המשתמש בו עושו בגופו רושם⁵⁴, אף בני אדם שעמלים בו ניכרים הם בין הבריות, כך תלמידי חכמים נכרים בהילוכם ובדיבורם ובעטיפתם בשוק" (וכפי שמפרש הרמב"ם⁵⁵ את הפרטים שבכך).

אך, לכאורה, מתעוררת השאלה מצד שני: אצל תלמידי חכמים, שהתחלת לימוד התורה שוב היא אצלם באופן חדש לגמרי, מובן, שנגרמת התחדשות ותוספת הניכרת "בהילוכם ובדיבורם...", אבל אצל יהודים שאינם