242

ישראל באמצעות עבודת התשובה⁴⁵.

המשמעות הפנימית של "הרג וכיליון" היא, שהיהודי שרוי, בהיותו בחיים בעולם הזה הגשמי, בהלך־רוח של "הרג" כלפי תאוותיו ועברו, הלך־רוח של יציאה מן העולם ושל "כליון", "כלתה^* נפשי", כלות הנפש לאלוקות. כלומר, כאשר הוא נמצא בעולם הזה, נשמה בגוף, הוא מגיע לדרגה נעלית ביותר, שאליה מתעלה הנשמה בצאתה מן הגוף.

בדומה לפירוש של תורת החסידות⁴⁶ על דברי המשנה⁴⁷ "בן מאה (שנה) כאילו מת ועבר ובטל מן העולם", שכאשר יהודי מגיע לדרגה של מאה שנה – הוא כבר הגיע לכל מאה הדרגות השונות, וכבר זיכך את כל עשרת כוחות הנפש שלו, אשר כל אחד מהם כלול מעשר דרגות – הרי הוא "עבר ובטל מן העולם": הוא נעלה לחלוטין מן העולם", ולכן "כאילו מת"^*, עד אשר הוא יכול לראות אלקות גם בעולם הזה למטה. אמנם "לא יראני האדם וחי" – "בחייהם אינן רואים אבל במיתתן רואין"⁴⁸, אך בכל זאת כיון שהוא "כאילו מת ועבר ובטל מן העולם", הרי הוא "רואה" גם בחייו, כאשר נשמתו בגופו, את מה ש"במיתתן רואין".

יא. גם הירידה למצרים היא למען ההתעלות

האמת היא, שלא רק התוכחה עצמה היא למען ההתעלות לדרגת התשובה, אלא גם הגורם לה הוא למען תכלית זו.

כלומר, בגלוי באה התוכחה עקב חטאים שחוטאים ישראל בבחירתם החפשית, אבל בפנימיות בא גם ענין זה מלמעלה: הקדוש־ברוך־הוא מביא את ישראל למצב זה כדי שיתעלו לדרגת התשובה⁴⁹.

דבר זה נרמז בתחילת הפסוק "והשיבך ה'... בדרך אשר אמרתי לך לא תוסיף עוד לראותה" – גם הליכתם של ישראל בדרך האסורה, אשר הקדוש־ברוך־הוא הזהיר "לא תוסיף לראותה", קשורה, בפנימיות, בהנהגה מלמעלה – "והשיבך ה'", במטרה לעלות את ישראל – אחר כך – לדרגת התשובה.

ואת זאת מסביר גם רש"י "באניות... בשביה" – שירידת ישראל ל"מצרים", למצרים ולגבולות, להעלם ולהסתר, אינה מרצונם של ישראל, אלא "בשביה", הקדוש־ברוך־הוא